חסר מידע נוסף על הקורס, הרצאות מאורגנות לפי סדר כרונולוגי של הנושאים :
הערה : הטקסט הדן בהרצאות אלה נוצר על ידי אינטיליגנציה מלאכותית. תמלול ההרצאות נעשו אוטומטית על ידי מודל ‘Whisper’ של ‘OpenAI’, ניתוח התוכן על ידי מודל llama-2-7b-chat.Q4_K_M.gguf.
מבוא :
ההרצאות הן סקירה מקיפה של הפילוסופיה המערבית, המכסה גישות פילוסופיות שונות, אמנות, ספרות ודיסציפלינות קשורות אחרות. ההרצאות בנויות באופן כרונולוגי, במהלך ההרצאות, הנרי אונגר דן בכמה פילוסופים מרכזיים וברעיונותיהם, כולל:
- קאנט, שהוא דמות מרכזית בהרצאות ושהשפעתו נידונה בהרחבה
- דרווין, שתורת האבולוציה שלו נתפסת כהתפתחות אינטלקטואלית משמעותית של אותה תקופה
- מרקס, שרעיונותיו על קומוניזם ומאבק מעמדות נחקרים
- ניטשה, שמושג ה”רצון לכוח” שלו מנותח
- פרויד, שהתיאוריות הפסיכואנליטיות שלו נדונות
- קאמי, שהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שלו נתפסת כמסקנה לסדרה
- בנוסף לפילוסופים אלה, אונגר מתייחס גם ליצירות אמנות ויצירות ספרותיות שונות, כולל:
- “פנומנולוגיה של הרוח” (Phänomenologie des Geistes) של הגל, המוזכרת כיצירה משמעותית בהקשר של הפילוסופיה של היידגר.
- “הוויה וזמן” (Sein und Zeit) של היידגר, הנתפס כיצירה משפיעה על התפתחות הפנומנולוגיה
- רעיונותיו של הוסרל על הפנומנולוגיה, הנידונים ביחס להשפעתו של קאנט על הוסרל
- הרעיונות הפילוסופיים של שופנהאואר, המנסים לפרש את קאנט בצורה קצת אחרת
- קסירר, המוזכר כפילוסוף מודרני הממשיך את מורשתו של קאנט
- מרלו-פונטי, שהפנומנולוגיה שלו נתפסת כהתפתחות משמעותית בתחום
לאורך ההרצאות, אונגר נוקט גם עמדה ביקורתית כלפי פילוסופים מסוימים ורעיונותיהם, ובמיוחד הפילוסופיה של היידגר, שבה הוא רואה בעייתית. בסך הכל, ההרצאות מספקות סקירה מקיפה של הפילוסופיה המערבית, המכסה מגוון רחב של נושאים ותנועות אינטלקטואליות.
הרצאה, אריסטו והאתיקה הניכומאכית :
הרצאתו של אונגר היא דיון מקיף ומרתק על יצירותיו של אריסטו, אחת הדמויות המשפיעות ביותר בפילוסופיה המערבית. ההרצאה מכסה היבטים שונים של רעיונותיו של אריסטו, כולל השקפותיו על אתיקה, פוליטיקה, לוגיקה ומטאפיסיקה. מבחינה כרונולוגית, ההרצאה מתחילה בהצגת אריסטו כתלמידם של אפלטון וסוקרטס, וכיצד הוא המשיך והפך לאחד המוחות הגדולים בהיסטוריה. אונגר מדגיש את תרומתו פורצת הדרך של אריסטו למדע, כולל המצאותיו בתחומים מדעיים שונים כמו פיזיקה, ביולוגיה ולוגיקה. הוא מציין שעבודתו של אריסטו הייתה משפיעה במשך למעלה מ-2,000 שנה, כאשר רעיונותיו המשיכו להיחקר ולדון על ידי פילוסופים, מדענים ואמנים. לאחר מכן מתעמקת ההרצאה במושג ה”פרקסיס” של אריסטו, המתייחס לרעיון שבני אדם נוצרים כדי לפעול ולעשות דברים. אונגר מסביר כיצד רעיון זה הוא מרכזי בהגותו האתית והפוליטית של אריסטו, וכיצד הוא מודיע על דעותיו על חינוך, חובה אזרחית ותפקידה של המדינה בחברה. אונגר דן גם ברעיונותיו של אריסטו על הנשמה, כולל ההבחנה שלו בין החלקים הרציונליים והאי-רציונליים של הנשמה. הוא מציין כי אריסטו האמין שהנשמה הרציונלית מסוגלת לחשוב ולהבין מושגים מופשטים, בעוד שהנשמה הבלתי רציונלית אחראית לרגשות ולרצונות. לאחר מכן עוברת ההרצאה לדעותיו של אריסטו על ספרות ואמנות, לרבות אמונתו ששירה צריכה להתבסס על עקרונות מוסריים. אונגר מתייחס ל”פואטיקה” של אריסטו, שבו הוא מתווה את מאפייני הדרמה הטרגית ומספק הדרכה כיצד לכתוב מחזה טוב. הוא מזכיר גם את השבחים של אריסטו לשירי הומרוס האפיים, שנחשבים בעיניו לפסגת ההישג הספרותי. לאורך ההרצאה שוזר אונגר התייחסויות לפילוסופים ומחברים אחרים, ביניהם אפלטון, פרויד, מרקס ואיינשטיין. הוא מציין כיצד רעיונותיו של אריסטו השפיעו על הוגים אלה וכיצד הם בנו על עבודתו. אחת הנקודות העיקריות מההרצאה היא החשיבות של מושג ה”פרקסיס” של אריסטו בהבנת השקפותיו הפילוסופיות הרחבות יותר. אונגר טוען שרעיון זה הוא מרכזי בהגותו האתית והפוליטית של אריסטו, כמו גם בדעותיו על חינוך, חובה אזרחית ותפקידה של המדינה בחברה.
בסך הכל, ההרצאה מספקת סקירה מקיפה ומרתקת של רעיונותיו של אריסטו, תוך הדגשת הרלוונטיות וההשפעה המתמשכת שלהם על הפילוסופיה המערבית.
הרצאה, תיאולוגיה בימי הביניים :
אונגר, פותח בקביעה שהנושא להרצאה של היום הוא די חריג, שכן הוא עוסק בימי הביניים, שהיא תקופה המכונה לעתים קרובות “התקופה החשוכה”. הוא מסביר שהמונח הזה מטעה, שכן הוא מרמז שלא הייתה פעילות אינטלקטואלית בתקופה זו. לאחר מכן, אונגר מספק הקשר מסוים בכך שהוא מסביר שימי הביניים היו תקופה של התפתחות פילוסופית ואמנותית משמעותית, במיוחד בתחומי האריסטוטליות והתומיזם. הוא מציין שלפילוסופיות אלו הייתה השפעה עמוקה על יצירותיהם של סופרים בולטים כמו דנטה ותומס אקווינס.
לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את מיקודה לרעיון ה”סינתזה האטומיסטית”, שהיא פרשנות בולטת של אריסטו בעולם. אונגר מסביר שמושג זה כרוך בפירוק רעיונות מורכבים למרכיביהם הפשוטים ביותר, בדומה לאופן שבו אטומים הם אבני הבניין הבסיסיות של החומר. הוא מציין שגישה זו הייתה בעלת השפעה על התפתחות הפילוסופיה והאמנות המערבית. לאחר מכן מתחיל אונגר לדון בהבדלים בין ימי הביניים לתקופות אחרות של ההיסטוריה האינטלקטואלית, כמו הרנסנס והנאורות. הוא מדגיש את המאפיינים הייחודיים של כל תקופה וכיצד הם השפיעו על יצירותיהם של הוגים ואמנים בולטים. ההרצאה נוגעת גם בנושא של ג’ון סקוטוס, בונאוונטורה, תומס אקווינס ואבלארד* , שהיו כולם פילוסופים בעלי השפעה בימי הביניים. אונגר מספק סיכומים קצרים של רעיונותיהם וכיצד הם תרמו לנוף האינטלקטואלי של אותה תקופה. לאורך ההרצאה מדגיש אונגר את החשיבות של הבנת ימי הביניים על מנת להעריך את מלוא היקף הפילוסופיה והאמנות המערבית. הוא מציין כי תקופה זו הניחה את הבסיס לרבים מהרעיונות והתנועות שעלו מאוחר יותר, כמו הרציונליזם של דקארט וביקורת ניטשה על המוסר המסורתי. הנושא המרכזי של ההרצאה הוא ימי הביניים, תוך התמקדות בהישגיה האינטלקטואליים והאמנותיים. אונגר מספק סקירה מפורטת של ההתפתחויות הפילוסופיות והאמנותיות של התקופה, תוך הדגשת תרומותיהם של הוגים ואמנים שונים. הרצאתו של אונגר מספקת תובנה חשובה לעידן מרתק זה של ההיסטוריה המערבית.
Thomas Aquinas (1225-1274) | Peter Abelard (1079–1142) | Bonaventura (1221–1274) | John Scotus* Eriugena (circa 815–877)
הרצאה, דיוויד יום :
ההרצאה מתחילה בהצגת נושא דיוויד יום וחשיבותו לפילוסופיה מערבית, מה שמכין את הבמה לחקירה מעמיקה יותר של רעיונות פילוסופיים, אמנות, ספרות והצטלבויות ביניהן. אונגר מזכיר שהם ידונו ביצירתו של יום במיוחד, כמו גם בפילוסופים אחרים כמו אריסטו ושפינוזה, וכיצד רעיונותיהם קשורים לנושא הנדון. לאחר מכן, ההרצאה נוקטת בגישה כרונולוגית, המתחילה באריסטו ועוברת בתקופות שונות של פילוסופיה, כולל השפעתה של הכנסייה הקתולית על המחשבה האירופית בימי הביניים. אונגר מדגיש כיצד המוסר של כל עידן נבנה על זה הקודם, מה שהוביל לרשת מורכבת של רעיונות פילוסופיים המעצבים את ההבנה האנושית. ככל שההרצאה מתקדמת, אונגר מתמקד במיוחד בתרומותיו של יום לתחום, לרבות תפיסתו של “המוח התשוקה” והרעיון שהתבונה היא בסך הכל כלי עזר לניווט בעולם. אונגר מזכיר גם את ניטשה, שבונה על רעיונותיו של יום ומבקר את המוסר המסורתי. במהלך ההרצאה מתייחס אונגר לטקסטים וליצירות אמנות שונות, כולל התנ”ך, יצירותיו של שייקספיר וציורי קאראווג’ו. הפניות אלו משמשות להמחשה כיצד היבטים שונים של התרבות המערבית הושפעו מרעיונות פילוסופיים ולהיפך. ההרצאה ממשיכה להתפתחות הפילוסופיה המוסרית במערב, תוך התמקדות בתפקידו של יום בעיצוב הנוף הזה. אונגר חוקר כיצד פילוסופים במהלך ההיסטוריה התמודדו עם שאלות של מוסר, אתיקה וטבעה של החוויה האנושית, מה שהוביל בסופו של דבר להבנה עמוקה יותר של הזהויות שלנו ושל העולם הסובב אותנו. דיוויד יום תרם לתחום הפילוסופיה במיוחד בתחום החשיבה האינדוקטיבית. דיוויד הום היה פילוסוף סקוטי מהמאה ה-18, הידוע בעיקר בגישתו האמפיריציסטית לידע ובספקנות שלו כלפי המטאפיזיקה. הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של הפילוסופיה המערבית, ולעבודתו הייתה השפעה משמעותית על תחומים כמו אפיסטמולוגיה, אתיקה ותיאוריה פוליטית. יצירתו המפורסמת ביותר של יום היא “מסכת טבע האדם”, שיצאה לאור בשנים 1739-40. בעבודה זו הוא טוען שהבנתנו את העולם מבוססת על התבוננות וניסיון אמפיריים, ולא על דדוקציה רציונלית או רעיונות מולדים. הוא גם מערער על התפיסה המסורתית של סיבתיות, בטענה שלעולם איננו יכולים לדעת באמת את הסיבות לדברים, אלא רק לצפות בדפוסי קשר בין אירועים. בנוסף לעבודתו על אמפיריציזם וסיבתיות, יום ידוע גם בתרומתו לתחום האתיקה. ב”מסכת” שלו הוא טוען ששיפוטים מוסריים מבוססים על תחושות של עונג או כאב, ולא על היגיון או דדוקציה. הוא גם מפתח תיאוריה של “רגשות המוסר”, הגורסת כי האמונות והפרקטיקות המוסריות שלנו מעוצבות על ידי התגובות הרגשיות שלנו למצבים, ולא על ידי התלבטות רציונלית.
בסך הכל, דיוויד הום היה פילוסוף בעל השפעה רבה שתרם תרומה משמעותית להבנתנו את הידע, האתיקה והטבע האנושי. עבודתו ממשיכה להיחקר ולדון על ידי פילוסופים כיום, ולרעיונותיו הייתה השפעה מתמשכת על תחום הפילוסופיה.
הרצאה, קאנט והסינתזה הקאנטיאנית :
הרצאתו של אונגר מתמקדת בפילוסופיה של עמנואל קאנט, ובמיוחד בפילוסופיה הביקורתית הטרנסצנדנטלית שלו. אונגר מספק ניתוח מעמיק של רעיונותיו, המבנים והטיעונים של קאנט, תוך שהוא שואב מטקסטים ויצירות אמנות שונות שהוזכרו לאורך ההרצאה. מבחינה כרונולוגית, ההרצאה מתחילה בהרצאה השנייה של קאנט בסדרה, שבה הוא מדגיש שהוא לא נותן השפעה משלו אלא מתבסס על פילוסופיות קיימות. אונגר מדגיש את המשמעות של אמירה זו, שכן היא מכתיבה את הטון להמשך ההרצאה. הוא מסביר כיצד הפילוסופיה הקנטיאנית קרובה להוגים אחרים כמו הגל והוסרל, אך הוא גם מבסס גישה ייחודית המבדילה אותו מבני דורו. לאחר מכן מעמיק אונגר בליבה של הפילוסופיה הביקורתית הטרנסצנדנטלית של קאנט, תוך התמקדות במושג התפיסה וביחסים בין העולם הפנימי והחיצוני. הוא מסביר כיצד תהליך החשיבה של קאנט הושפע מהאמפיריציסטים, במיוחד דקארט, וכיצד הוא ביקש לטפל במה שנתפס על ידו כטעות של דקארט. אונגר מדגיש את התעקשותו של קאנט להבין את גבולות הידע האנושי ואת הדגשתו על חשיבות החשיבה הביקורתית. לאורך ההרצאה מתייחס אונגר לטקסטים ויצירות אמנות שונות, ביניהם “ביקורת התבונה הטהורה”, “הרצאות על תולדות הפילוסופיה” של הגל ו”רעיונות הנוגעים לפנומנולוגיה טהורה ופילוסופיה פנומנולוגית” של הוסרל. הוא מזכיר גם פילוסופים כמו מרלו-פונטי ושופנהאואר, שרעיונותיהם רלוונטיים לפילוסופיה הקנטיאנית. אחד הנושאים המרכזיים הנידונים בהרצאה הוא היחס בין המוסר לפילוסופיה של קאנט. אונגר מסביר כיצד הפילוסופיה הביקורתית הטרנסצנדנטלית של קאנט מהווה איום על המוסר המסורתי, שכן היא מאתגרת את הרעיון שחוקי מוסר אובייקטיביים קיימים ללא תלות בתודעה האנושית. הוא מדגיש כיצד גישתו של קאנט מובילה לניהיליזם אם לא בודקים אותו ולצורך בתגובה מתקנת. אונגר מסיים את ההרצאה בחזרה על חשיבות הבנת הפילוסופיה של קאנט בהקשרה ההיסטורי ועל הרלוונטיות של רעיונותיו למחשבה בת זמננו. בסך הכל, ההרצאה מספקת ניתוח מפורט ומקיף של הפילוסופיה הביקורתית הטרנסצנדנטלית של קאנט, תוך הדגשת מושגי המפתח, השפעותיה והשלכותיה על המוסר והאתיקה.
הרצאה, נאורות, וולטר ודידרו :
הרצאתו של הנרי אונגר היא חלק מסדרת הרצאות בנושא תקופת ההשכלה, המתמקדת בפילוסופים כמו וולטייר ודידרו. ההרצאה מתחילה בקביעת ההקשר והקונטסט בהמשך להרצאה השנייה של הסדרה, שבה אונגר מדגיש שקאנט אינו נותן השפעה משלו בדיון, ואין לנו זמן לדון בהגל והגליאנים ללא קאנט. לאחר מכן ממשיך אונגר להסביר כיצד קאנט היה עקשן, כמו דקארט, וכיצד אמר שאין זמן להתקדם לפני שהם עוזבים את הרוח המוכרת. הוא גם מזכיר שקאנט מת לפני שהספיק להתמודד עם מאבקיו העתידיים.לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את המיקוד שלה למושג הנאורות וכיצד הוא מרכזי בהתפתחותם. אונגר מסביר שהם התחילו עם האתיקה של אריסטו והתקדמו לימי הביניים כדי להגיע לנאורות, וכעת הם נמצאים במאה ה-18 שבה הם יכולים להמשיך לדון בעידן הראשון של הנאורות, שהוא דיוויד יום ב-1739. לאחר מכן מזכיר אונגר את סרן קירקגור, שמסתכל על נאורות מנקודת מבט אחרת בשנת 1842. לאחר מכן הוא עובר לג’ון סטיוארט מיל, שניסה להציל את הנאורות ממה שקרה במאה ה-19. לאחר מכן, ההרצאה מקבלת תפנית כאשר אונגר מזכיר את וולטר, בספרו זאדיג, שנכתב ב-1747. לאחר מכן, אונגר מספק הקשר היסטורי כלשהו בכך שהוא מזכיר שוולטר מת ב-1784, רוסו מת ב-1778, ולסינג מת ב-1781, כולם שייכים לאותה תקופה של קאנט, שעדיין חי בתקופה זו של עידן הנאורות.
לסיכום, ההרצאה מכסה פילוסופים, סופרים וטקסטים שונים מתקופת ההשכלה, ביניהם וולטייר, דידרו, קאנט, יום, קירקגור וג’ון סטיוארט מיל. ההרצאה נוגעת גם בנושאים של נאורות, מוסר, אתיקה ותפקיד הפילוסופיה בהבנת מושגים אלו. הנושא המרכזי של ההרצאה הוא תקופת ההשכלה ורעיונותיה הפילוסופיים, תוך התמקדות בהשפעתו של קאנט על התקופה.
הרצאה, קארל מרקס, קפיטליזם ודה הומניזציה :
הרצאתו של הנרי אונגר מתמקדת בחקר הפילוסופיה של קרל מרקס והרלוונטיות שלה בעולם של היום. ההרצאה מתחילה בקביעת ההקשר לחייו של מרקס וכיצד רעיונותיו השפיעו בעיצוב המחשבה המודרנית.
אונגר מסביר שהפילוסופיה של מרקס מתרכזת במושג “הבניות פסיכו-כלכליות”, המתייחס לאופן שבו מערכות כלכליות מעצבות את הנפש והחברות שלנו. הוא מדגיש כיצד מרקס האמין שהקפיטליזם, כמערכת כלכלית, יוצר מערכת של אי שוויון וניצול, המוביל למשבר של ניכור בקרב עובדים. לאחר מכן מתעמק אונגר בביקורת של מרקס על הדטרמיניזם ההגליאני, הגורסת כי אירועים היסטוריים נקבעים מראש על ידי כוח עליון. במקום זאת, מרקס טען כי ההיסטוריה מעוצבת על ידי פעולות של יחידים וקבוצות, שיש להם כוח בעיצוב גורלם. רעיון זה הוא מרכזי בפילוסופיה המרקסיסטית ויש לו השלכות משמעותיות על האופן שבו אנו מבינים שינוי חברתי.
ההרצאה נוגעת גם בהשקפותיו של מרקס על הקומוניזם וכיצד הוא שונה מהקומוניזם הסובייטי. אונגר מדגיש שחזון הקומוניזם של מרקס אינו עוסק במערכת פוליטית ספציפית אלא בפילוסופיה המתמקדת ברעיון של בעלות קולקטיבית ובחיסול אי השוויון. לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לטקסטים ויצירות אמנות שונות כדי להמחיש את נקודותיו, כולל “פוליטיקה” של אריסטו ו”אתיקה” של שפינוזה. הוא גם מזכיר כמה פילוסופים ומחברים שעבודתם מצטלבת עם רעיונותיו של מרקס, כמו פרידריך ניטשה ואלבר קאמי. אחד הנושאים המרכזיים של ההרצאה הוא כיצד ניתן ליישם את הפילוסופיה של מרקס על נושאים עכשוויים, כמו אי שוויון בהכנסה ותפקידה של הטכנולוגיה בעיצוב החברות שלנו. אונגר טוען שהרעיונות של מרקס מציעים מסגרת חשובה להבנת האתגרים הללו ולפיתוח אסטרטגיות להתמודדות איתם. בסך הכל, ההרצאה מספקת סקירה מקיפה של הפילוסופיה של מרקס והרלוונטיות המתמשכת שלה לנושאים חברתיים ופוליטיים עכשוויים. הוא מדגיש כיצד ניתן להשתמש ברעיונותיו של מרקס כדי לבקר מערכות כוח קיימות ולדמיין דרכים חלופיות לארגון החברה המתעדפות רווחה קולקטיבית ושוויון.
הרצאה, קרל פופר, רציונליות ודארוויניזם של רעיונות :
ההרצאה של אונגר מתמקדת בנושא קרל פופר והפילוסופיה שלו, במיוחד לגבי השקפותיו של האחרון על מדע ופילוסופיה. אונגר מדגיש את תפקידו המשמעותי של פופר כפילוסוף של מדע במאה ה-20, אך מציין שלעתים קרובות מתעלמים מעבודתו או מוערכת פחות בוויכוחים עכשוויים. הוא מסביר שהפילוסופיה של פופר אינה עוסקת רק במדע, אלא עוסקת גם בהיבטים הרחבים יותר של הרציונליות האנושית ובניית המציאות. לאחר מכן, אונגר מתעמק בהסבר מפורט של רעיונותיו של פופר, החל בביקורתו על ההיגיון המקובל ובגישתו החלופית להנמקה. אונגר מדגיש עד כמה דעותיו של פופר על מהות המדע והידע רלוונטיות במיוחד בעולם של ימינו, שבו יש צורך בחשיבה ביקורתית ומודעות למגבלות ההבנה שלנו. לאחר מכן מתייחס אונגר לפילוסופים ומחברים שונים, כולל קאנט, דרווין, מרקס וניטשה, שכולם נדונו בהרצאות קודמות. הוא גם מזכיר את קארל ריימונד פופר בשמו, ומדגיש את חשיבותו כפילוסוף ואת מוקד ההרצאה. לאורך ההרצאה מציג אונגר תיאור כרונולוגי של רעיונותיו של פופר, תוך שהוא דן בדעותיו על תפקידו של המדע בחברה, על אופי העדויות האמפיריות ועל מגבלות הידע האנושי. הוא מדגיש כיצד הפילוסופיה של פופר מציעה פרספקטיבה ייחודית על היחסים בין מדע, פוליטיקה ותרבות, וכיצד היא יכולה לספק את ההבנה שלנו בנושאים עכשוויים. אחד הנושאים המרכזיים הנידונים בהרצאה הוא רעיון ה”התעוררות”, אותו מסביר אונגר כמושג מרכזי בפילוסופיה של פופר. הוא מציין שפופר האמין שמתרחשת התעוררות בעולם, המסומנת בהכרה הולכת וגוברת במגבלות של מערכות אמונה מסורתיות ובצורך בנקודות מבט חדשות על ידע ומציאות. אונגר נוגע גם בנושא של ספקנות פוליטית, ומדגיש כיצד דעותיו של פופר על רציונליות וידע יכולות להשפיע על ההבנה שלנו לגבי דיונים פוליטיים עכשוויים. הוא מדגיש שהפילוסופיה של פופר מציעה גישה מעשית להתמודדות עם אתגרי החברה המודרנית, כזו המדגישה חשיבה ביקורתית ונכונות להטיל ספק בהנחות. בסך הכל, ההרצאה מספקת סקירה מפורטת ומקיפה של הפילוסופיה של קארל פופר, תוך הדגשת רעיונות המפתח שלו ואת הרלוונטיות שלהם לדיונים עכשוויים. אונגר נוקט בגישה כרונולוגית, מציג את השקפותיו של פופר על מדע, פוליטיקה ותרבות, ומדגיש את חשיבותה של חשיבה ביקורתית בניווט במורכבות החיים המודרניים.
הרצאה, פרויד :
ההרצאה מתחילה בהצגת הנושא : זיגמנוד פרויד (1856–1939), הנחשב לאחד מהוגי הדעות המהפכניים בהיסטוריה האנושית. אונגר מסביר שפרויד הוא לא רק תיאוריה, אלא מגוון רחב של גילויים והמצאות ששינו את המציאות. הוא מדגיש כיצד רעיונותיו של פרויד השפיעו על האמנות, הספרות והפילוסופיה, במיוחד בתנועה הסוריאליסטית. לאחר מכן, אונגר מספק קצת רקע על ההקשר של עבודתו של פרויד, ומזכיר שהוא היה נוירולוג אוסטרי שפיתח את מושגי הפסיכואנליזה. הוא מציין שפרויד אינו רק פסיכולוג אלא מטפורה לאדם, ורעיונותיו מוצגים כסיפור בדת. לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את מיקודה למושג החשק המיני, שהוא מרכזי בתיאוריות של פרויד. אונגר מסביר שהחשק המיני מתייחס לאנרגיה או לדחף המניעים את ההתנהגות האנושית, והוא הכוח המניע העיקרי מאחורי התשוקה האנושית. הוא מדגיש כיצד נעשה שימוש במושג זה באמנות ובספרות, במיוחד ביצירותיו של הרמן הסה. לאחר מכן מתחיל אונגר לדון ברעיון הקרדינליות, שהוא עיקרון יסוד בתרבות המודרנית. הוא מסביר שרוב הפילוסופים הגדולים מאמינים שהאדם הוא רציונלי, ותפיסה זו נדונה ונדונה על ידי פילוסופים שונים לאורך ההיסטוריה. הוא מזכיר פילוסופים ספציפיים כמו אריסטו, דקארט, קאנט ואפלטון, ומדגיש את תרומתם לדיון. לאחר מכן עוברת ההרצאה למושג הפרויקט המערבי, אותו מגדיר אונגר כניסיון לשלוט במוח האנושי בכל דבר. הוא מסביר שהרעיון הזה הוצע לראשונה על ידי אפלטון והמשיך להתפתח על ידי פילוסופים הבאים, כולל אריסטו, דקארט, קאנט ואחרים. לאחר מכן מתחיל אונגר לדון ביחסים שבין פילוסופיה, אמנות וספרות, ומדגיש כיצד כולם קשורים זה בזה במסורת המערבית. הוא מזכיר יצירות אמנות וספרות ספציפיות שהושפעו מרעיונותיו של פרויד, כמו Steppenwolf (זאב הערבה) מאת הרמן הסה. לאורך ההרצאה, אונגר מדגיש את החשיבות של הבנת רעיונותיו של פרויד בתוך ההקשר ההיסטורי שלהם, ומדגיש כיצד הם התפתחו עם הזמן. הוא גם מדגיש את הרלוונטיות של רעיונות אלה לתרבות העכשווית, בטענה שהם ממשיכים לעצב את ההבנה שלנו לגבי ההתנהגות והתשוקה האנושית. באופן כללי, הנושא המרכזי של ההרצאה הוא מושג החשק המיני ומשמעותו בפילוסופיה המערבית, באמנות, בספרות ובפסיכולוגיה. ההרצאה מספקת סקירה מקיפה של רעיונותיו של פרויד והשפעתם על התרבות המודרנית, תוך הדגשת הטבע המורכב והרב-גוני של התשוקה וההתנהגות האנושית.
הרצאה, ג’ון סטיוארט מיל, תועלתנות :
ההרצאה של אונגר מתמקדת במיוחד בנושא המוסר והאתיקה. ההרצאה מתחילה בכך שאונגר מציג את ההקשר של ההרצאה, ומזכיר כי הוא ידון בתפיסת ערכי המוסר בעולם המערבי ב-50 השנים האחרונות. לאחר מכן הוא עובר לדון בפער בין שני קצוות מנוגדים, תועלתנות ורציונליות, כפי שמיוצגים על ידי השקפותיו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16. לאחר מכן מעביר אונגר את הפוקוס שלו לטקסט הספציפי הנדון, “תועלתנות” מאת ג’ון סטיוארט מיל, שנכתב ב-1861. הוא מדגיש את הקושי בקריאת הטקסט העברי המקורי ומציין שאפילו יועצי תרבות מוצאים אותו מאתגר. לאחר מכן מספק אונגר סקירה קצרה על עבודתו של מיל ומשמעותה בתחום האתיקה. אונגר ממשיך לדון במונח “גנאלוגיה של המוסר” של ניטשה, שלדבריו אינו מונח רפואי אלא מושג פילוסופי. אונגר מדגיש את ביקורתו של ניטשה על המוסר המסורתי ואת אמונתו שהיא מבוססת על הנחות שווא.
לאחר מכן מתעמק אונגר בניתוח מפורט של רעיונותיו של ניטשה, תוך התמקדות בדחיית “דת העבדים” והדגש שלו על אינדיבידואליזם. הוא מזכיר כמה פילוסופים ואינטלקטואלים שהושפעו ממחשבותיו של ניטשה, ביניהם קירקגור. לאורך ההרצאה מתייחס אונגר ליצירות אמנות וטקסטים שונים, כמו המוזיקה של בטהובן בסרטיו של קובריק ומחזותיו של שייקספיר, שבהם הוא משתמש כדי להמחיש את נקודותיו. הוא גם מזכיר את אלכס מתפוז מכאני (קלוקוורק אוראנג’), אדם המייצג מקרה בעייתי לרעיונותיו של ניטשה. אחד הנושאים המרכזיים של ההרצאה הוא המתח בין תועלתנות לרציונליות, כאשר אונגר טוען שלשתי נקודות מבט מנוגדות אלו יש השלכות משמעותיות על קבלת החלטות אתית. הוא גם מדגיש את החשיבות של הבנת ההקשר ההיסטורי שבו פיתחו פילוסופים כמו ניטשה את רעיונותיהם. בסך הכל, ההרצאה מספקת סקירה מקיפה של מחשבותיו של ניטשה על מוסר ואתיקה, תוך הדגשת הביקורת שלו על הערכים המסורתיים והדגש שלו על אינדיבידואליזם. אונגר שוזר ביעילות מושגים פילוסופיים, התייחסויות אמנותיות והקשר היסטורי כדי ליצור הרצאה מרתקת ואינפורמטיבית.
