בהרצאות אלו דן אונגר בנובל של מאן – וידוי ההרפתקן פליקס קרול. אונגר בוחן כיצד מאן השתמש בטכניקות ספרותיות שונות כדי להעביר את המסר שלו. באמצעות קריאה מדוקדקת של הטקסט, מדגיש אונגר את הנושאים והמוטיבים ששילב מאן, כמו המתח בין אפולו ודיוניסוס, התייחסויות למיתולוגיה היוונית ושימוש סימבוליזם. ההרצאות בוחנות גם את ההקשר התרבותי וההיסטורי שבו נכתב הרומן, תוך הבהרה של השקפותיו הפילוסופיות של המחבר. יתר על כן, אונגר דן בטכניקות של הסופר בהן השתמש מאן כדי ליצור נרטיב מורכב ומסובך, כולל שימוש במספר נקודות מבט, מספרים לא אמינים וטשטוש המציאות והבדיה. על ידי בחינת היבטים אלה של הרומן, הצופים יכולים לקבל הבנה מעמיקה יותר של החזון האמנותי של מאן וההשפעה המתמשכת של עבודתו.
הערה : הטקסט הדן בהרצאות אלה נוצר על ידי אינטיליגנציה מלאכותית. תמלול ההרצאות נעשו אוטומטית על ידי מודל ‘ויספר’ של ‘אופן אַיי אָיי’, ניתוח התוכן על ידי מודל ‘לאמה 2’ של ‘מטא’.
הרצאה 01 : אונגר מתחיל בהדגשת האופי הייחודי של הביטוי של פליקס קרול, שאותו הוא מתאר כ”ביטוי דדוקטיבי” שהוא גם “דידקטי” וגם “מטפיזי”. הוא מציין כי מאן משתמש בשפה ייחודית כדי ליצור עולם ששייך לעבר. לאחר מכן אונגר מפנה את תשומת הלב לדמותו של פליקס קרול עצמו, ומתאר אותו כמי שלא רואה את העולם באותה צורה כמו רוב האנשים. קרול מתואר כאדם רציונלי ותרבותי, אבל הוא גם אדם חסר אירוניה עצמית, שלדברי אונגר היא היבט מרכזי בהווייתו. במעבר לנושא העיסוק של הספר בחיקוי העולם באמצעות דמיון, אונגר מציין כי מאן מפתח את הנושא הזה באמצעות דמותו של הנס קסטורפ, המייצג תפיסת עולם צעירה ואתית. הוא מדגיש כיצד מאן משתמש בקסטורפ כדי ליצור חורים במבנה הסיפורי שלו, מה שמרמז שהמחבר יוצר בכוונה יצירה “מעוותת” ומורכבת. אונגר גם חוקר את השימוש של הספר בסמליות, במיוחד ביחס לדמותו של פליקס קרול. הוא מציע שדמות זו מייצגת משהו חשוב אך לא ניתן לניסוח או הסבר מלא, מה שמשקף את הרעיונות הפילוסופיים של מאן עצמו לגבי גבולות ההבנה האנושית. לבסוף מזכיר אונגר התייחסויות ספרותיות ותרבותיות שונות שנעשו במהלך ההרצאה, ובהם פרוסט, זולא, סי.פ. סנואו, ג’ון סטיינבק, לנארט זליג, ו-וודי אלן. התייחסויות אלו משמשות להאיר את הדאגות התמטיות והבחירות הסגנוניות של מאן.
הרצאה 02 : הנרי אונגר ניגש לספר בגישה הומניסטית שמתנגדת לצורות פוסט-מודרניות של בלבול, אי הבנה של המציאות האובייקטיבית ומניפולציה של נושאים וביזור העושר. הוא מתחיל בלהדגיש את התנגדותו של מאן למגמות הללו ואת מחויבותו לאובייקטיביות, אותה הוא רואה כמשהו שצריך להיווצר בצורה מושלמת. אונגר טוען שפליקס קרול מייצג רמת חיים שתומס מאן עדיין לא רואה בה מעשית, ולכן מציג אלטרנטיבה לחיינו ולחיים המוצגים ביצירות אחרות של מאן. ההרצאה נוגעת בנושאים שונים כמו החפצה של בן אדם, מיכון והשוואה פנימית. אונגר מנתח כיצד פליקס קרופ מצליח לחשוף ידע קודם במצבים נוספים תוך שימוש במינימום ידע, וכיצד הוא מבטא את מחשבותיו ודעותיו הפנימיות לגבי מה שאנשים, כולל חוקרים, מטיפים לחברה. במונחים של גישות פילוסופיות, הנרי אונגר מזכיר את נקודת המבט של הנס קסטורפ על הגיבורים והחוקרים של ד”ר פאוסטוס, כמו גם את השימוש של מאן במיתולוגיה ובהתייחסויות תרבותיות אחרות ליצירת משמעות ביצירתו. הוא גם מדגיש את מחויבותו של מאן ליצור מציאות אובייקטיבית באמצעות כתיבתו, שבאה לידי ביטוי בהשוואה פנימית שלו לכל מה שהעולם יכול להציע.
הרצאה 03 : בהרצאה אונגר טוען שלספר יש מטרה דומה ליצירותיו של דוסטוייבסקי, אך עם תוצאות שונות. הוא מסביר שמאן מנסה לתאר את פליקס קרול כאדם מבורך שהוא חופשי בעולם הרסני ושלם בקיומו למרות היותו מוקף בהרס. אונגר מדגיש כי מאן מציג ספר פסימי שמטרתו דומה ליצירותיו של דוסטוייבסקי, אך הוא אופטימי יותר מיצירותיו של דוסטוייבסקי. הוא גם מזכיר שבספר יש ‘נזיריות מיסטית’ כמעט ואת השלמות של פליקס קרול בחופש מוחלט, למרות החיים בעולם הרסני. בנוסף, אונגר מציין כי מאן מציג דוגמאות לכך שקורבנותיו של פליקס נהיו מאושרים למרות מטרותיהם השונות, מה שהופך את הספר לאופטימי ומבדר כאחד. לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לרעיונות וגישות פילוסופיות שונות המשמשות את מאן כמחבר להשגת מטרותיו.
הרצאה 04 : אונגר פותח באזכור חשיבות ההיבט ההומני בהבנת העולם, שהוא נושא מרכזי בספר. הוא מדגיש כיצד מאן חוקר את הרעיון הזה דרך דמותו של פליקס קרול, שמגיע לרמה גבוהה של קיום אך חסר בסיס לקסם משחרר. אונגר גם מציין כי מאן משתמש בפרספקטיבה גברית-נשית כדי להעביר את האירוניה שבחוויה של פליקס וכיצד הוא מבורך ומקולל. אחד המושגים הפילוסופיים המרכזיים שנדונו בהרצאה הוא רעיון הפוטנציאל, שלטענתו נבנה בשלבים על ידי מאן. השלב הראשון כולל אלמנטים בסיסיים של פוטנציאל, בעוד השלב השני מורכב מחוויות למידה המתרחשות בשלבים נפרדים. אונגר מציין גם כיצד מאן משתמש בשיטה פורמליסטית כדי לייצג חיים בנאליים, במיוחד באמצעות שירות צבאי. כנגד, הוא בוחן כיצד מאן משתמש בדמותו של קרול כדי לערער על תפיסות מסורתיות של עצמיות ושל האופי הפרפורמטיבי של הזהות. אונגר גם דן בהשלכות של נזילותו של קרול במונחים של מגדר ומיניות, ומדגיש כיצד הרומן מערער הבנות בינאריות של קטגוריות אלה.אונגר מזכיר מספר נושאים ופילוסופיות במהלך ההרצאה, כולל:
- ההיבט ההומני של הבנת העולם.
- התפיסה הדי-אליטאית של העולם (איחוד של ניגודים).
- קסם כמטאפורה ליכולת האומנות והדמיון להגיע לרמת קיום גבוהה.
- האירוניה בחוויה של פליקס מנקודת מבט גברית-נשית.
- מושג הפוטנציאל שנבנה בשלבים על ידי מאן.
- השיטה הפורמליסטית המייצגת חיים בנאליים, במיוחד באמצעות שירות צבאי.
מבחינת גישות ומה שמנסה להשיג, אונגר מציע שהמחבר ממקם את עצמו ברקע המודרניסטי של תחילת המאה ה-20, יוצא מהרקע הריאליסטי והנטורליסטי של המאה ה-19. הוא גם מציין כיצד מאן משתמש בגישה ייחודית כדי להציג את דוקטור פאוסטוס כמעין מחדשת מוזיקלית ברמה של מילים נרדפות.
הרצאה 05 : בהרצאה זו דן הנרי בתומס מאן החוקר נושאים של תודעה, אסתטיקה וקיום אנושי. הנרי מנתח את הספר דרך עדשה פילוסופית, דן בנושאים כמו טבעה של התודעה, היחס בין אסתטיקה לחיי אדם ודעותיו של מאן על המקום הגבוה ביותר של הקיום האנושי. הנרי גם מזכיר את נקודות המבט של פילוסופים שונים על נושאים אלה, כולל קירקגור וניטשה. הנרי נוקט בגישה מעמיקה לניתוח הספר, מדגיש קטעים ספציפיים ומדגיש נקודות מפתח באמצעות קריאה מדוקדקת של הטקסט. הנרי מסביר את השקפותיו הפילוסופיות של מאן וכיצד הן באות לידי ביטוי באמצעות פליקס קרול.
הרצאה 06 : שלב המטא-מורפוזה.
- הנרי מתחיל בכך שמזכיר שפליקס קרול הוא רומן שנכתב כתגובה לרעיונות או פילוסופיות מסוימות.
- לאחר מכן מסביר הנרי שהספר מתרחש בספירה דיאלקטית, שאליו התייחסו מאז הגל וקודם לכן. שמאן בוחן נושאים פילוסופיים דרך הסיפור שלו.
- הנרי מציין שבעולם הזה, שום דבר שנוצר, ללא קשר ישיר לטבעו, אינו יכול להיות טוב. רעיון זה מתקשר למושג תכונות אופי וכיצד הן חשובות להבנת טבעו של אדם.
- הנרי מדגיש שלפליקס קרול חסרות תכונות אופי, אבל הוא גם מכיר בכך שאנחנו יודעים מהן תכונות אופי. מאן בוחן את מושג הזהות וכיצד הוא קשור לתכונות אופי.
- פליקס קרול הוא כמו מפיסטופלס, דמות מהספרות שמייצגת את הרוע. השוואה זו מעידה על כך שמאן בוחן את רעיון הטוב והרע בסיפורו.
- הנרי מזכיר את ג’ון בארת’, סופר אמריקאי שהוא אחד מיורשיו של מאן מבחינת חשיבות נושאית. זה מצביע על כך שמאן מושפע מהספרות המודרניסטית ומחקירתה של נושאים כמו זהות וטוב מול רע.
- לבסוף, הנרי מציין שהמגוון של החברה הוא נושא מרכזי בספר, כאשר כל אדם מנסה לקבל זהות ספציפית של בני אדם במקום מסוים. עם זאת, זה מוביל לפילוג ולא להבנה, ומדגיש את המורכבות של הרעיונות הפילוסופיים של מאן.
הרצאה 07 : הנרי מדגיש את הרלוונטיות התמטית של הרומן, שמתרכז סביב הדמיון ויחסיו עם המציאות. הנרי מזכיר כיצד מאן חוקר את הנושא הזה דרך שלבים שונים של הספר, כולל דמותו של פליקס קרול עצמו, המייצג את יכולת הדמיון לנווט את החוויה האנושית. שנית, הנרי נוגע בהיבטים הפילוסופיים של הרומן, במיוחד ברעיון האתוס ובעומק המציאות האנושית. הוא מציין כיצד מאן מתעמק במושגים הללו באמצעות שימוש בפורמטים ספרותיים שונים, כגון טטרלוגיה (יוסף), וכיצד הוא חוקר אותם בשלבים שונים של כתיבתו. לבסוף, הנרי מזכיר את שירו של נתן זך מהספרות הישראלית, אשר חולק קווי דמיון עם גישתו של מאן לחקור נושאים חדשים באמצעות פורמטים פרה-ספרותיים. הוא גם מציין כיצד מאן לוקח השראה מהפילוסופיה של -T.S. אליוט בעניין זה. ככלל, נראה שהרצאתו של הנרי אונגר על פליקס קרול מתמקדת בניתוח הרלוונטיות התמטית של הספר, היסודות הפילוסופיים והגישות הספרותיות של מאן. בכך הוא מספק הבנה מקיפה של הרומן ומקומו בהקשר של הספרות המודרניסטית.
