אריסטו טלס (2011)

קורס מ-2011 של קתדרה, פתיחה של קורס ‘של 15 שנה’, סמסטר שני עסק בדקארט (הרצאה 15 ומעלה).

הערה : הטקסט הדן בהרצאות אלה נוצר על ידי אינטיליגנציה מלאכותית. תמלול ההרצאות נעשו אוטומטית על ידי מודל ‘ויספר’ של ‘אופן אַיי אָיי’, ניתוח התוכן על ידי מודל ‘llama-2-13b-chat.Q4_K_M.gguf’.

הרצאה 01 (02.11.2010) : סיכום של אפלטון. ההרצאה מתעמקת בסקירה קצרה של הדיונים בסמסטר הקודם על אפלטון והחקירה הקרובה של יצירותיו של אריסטו. אונגר מזכיר שאריסטו ילמד מודול אחר מודול, החל מספרים מסוימים כמו “אתיקה, רטוריקה ופואטיקה” ו”קרב הימים”. לטקסטים אלו יתווסף דיונים על “הפרשנות” ו”המטפיזיקה”.

אונגר מדגיש את השפעתו העמוקה של אריסטו על המחשבה המערבית, ומציין שלרעיונותיו הייתה השפעה מתמשכת על פילוסופים כמו קאנט, הגל, מרקס ורוסו. אונגר מדגיש את משמעות הפילוסופיה של אריסטו בעיצוב החוויה האינטלקטואלית של האנושות, עם טווח הגעה שנמשך מימי קדם ועד ימינו.

במהלך ההרצאה, אונגר מתייחס לכמה מונחים ורעיונות מרכזיים בפילוסופיה של אריסטו, כולל מושגי המטאפיסיקה, האתיקה והפואטיקה. הוא נוגע גם ברעיון הפילוסופיה הפריפאטית, שלא נדון בהרחבה בשל אילוצי זמן.

אונגר מדגיש את דקארט כדמות מפתח בהתפתחות הפילוסופיה המודרנית, ומציין שרעיונותיו הושפעו מיצירותיו של אריסטו. אונגר מדגיש שבעוד אריסטו לא העדיף את הפופולריות של רעיונותיו, דקארט קיווה שהפילוסופיה שלו תהיה מקובלת ותובנה.

ככלל, נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא מבוא לפילוסופיה של אריסטו, תוך התמקדות בהשפעתה על המחשבה המערבית ומבנה תכנית הלימודים של הסמסטר הראשון. אונגר מדגיש את החשיבות של חקר יצירותיו של אריסטו לעומק, תוך הדגשת השפעתו העמוקה על ההיסטוריה האינטלקטואלית ואת הרלוונטיות המתמשכת של רעיונותיו לחברה בת זמננו.

הרצאה 02 : מבוא – בהרצאה השנייה של הקורס, אנו מתמקדים באפיסטמה היוונית, בגישה היוונית לפילוסופיה, ובמיוחד בפרויקט של אריסטו. אונגר פותח בקביעה שאריסטו ייכנס למעין בועה של דעות, ואחד הדברים העיקריים שהוא רוצה לעשות הוא לאסוף את כל הדעות הללו. אריסטו, כמו אספן ספרים, אסף מדיניות, רעיונות, טקסטים, פרדוקסים, והתחיל מאפס, כגאון בעל יכולת לאסוף הכל.

אונגר מזכיר שהפרויקט הזה מקיף הכל בדיסציפלינות, והוא עדיין לא קולט את המילה דיסציפלינות, הוא עדיין לא קולט שאפשר למפות ידע בצורה שונה בכל תחום. השאלות העיקריות שייענו בקורס זה הן: מהו ידע אנושי? מהי המציאות שיימצא הידע שאנו יודעים למפות? מהו האדם שהוא התופס, המאסטר של הידע הזה? ומהי החברה, המשטר או מהלך החיים שהאדם הזה הוא האדון בו?

אונגר מפנה לתשובותיו של אריסטו בשורה של תשובות, כאשר כל תשובה הייתה בשלבים קריטיים. אונגר מזכיר שני כוחות גדולים מאוד, הרקליטוס ופרמנידס. הרקליטוס אומר שהמציאות הזו שאנו מחפשים מתקדמת

נראה שההרצאה מתמקדת בהשקפותיו של אריסטו על מטפיזיקה ופילוסופיה טבעית. הוא מתבסס על תוכן המבוא של ההרצאה הראשונה, במטרה לקיים דיון מרוכז בנושאים אלה.

כמה מושגי ליבה אריסטוטליים באים לידי ביטוי:

מטפיזיקה: ההרצאה מרחיבה את הבנתו של אריסטו את ‘חומר’, ‘צורה’ ו’חומר’.
פילוסופיה טבעית: המבשר של אריסטו למדע המודרני, חוקר את עולם הטבע באמצעות תצפית והיגיון.
טלאולוגיה: הרעיון שלכל דבר יש מטרה או ‘מטרת קצה’, מרכזית הן באתיקה והן בפילוסופיית הטבע של אריסטו.

ההרצאה משמשת חקירה חינוכית אל ההיבטים היותר ניואנסים של המטאפיזיקה והפילוסופיה הטבעית של אריסטו. הוא מתבסס בהצלחה על חומר המבוא מההרצאה הראשונה, ומציע הבנה מקיפה של האלמנטים הללו ביצירתו של אריסטו. למרות אתגרי התרגום, ההרצאה היא משאב רב ערך עבור אלה המעוניינים להעמיק את הבנתם בפילוסופיה האריסטוטלית.

הרצאה 03 : הרצאה על הפילוסופיה של אריסטו, המתמקדת במיוחד ברעיונות שלו הקשורים ללוגיקה ולמטה-פיסיקה. אונגר דן כיצד ההיגיון של אריסטו אינו עיקרון מושגי אנושי אלא חקירה באמצעות פרשנות. הוא נוגע גם בממצאיו של אריסטו בלוגיקה פורמלית, שהיא נושא יסוד הנלמד בשיעורי פילוסופיה.

במהלך ההרצאה מוזכרים מספר רעיונות ומונחים ידועים, ביניהם:

1. לוגיקה פורמלית: ענף בלוגיקה העוסק בחקר הנמקה נכונה וטיעון.
2. מטא-פיסיקה: ענף הפילוסופיה העוסק בשאלות הקיום וההבחנה בין חומר לרוח.
3. האטימולוגיה של אריסטו: מקורו והתפתחותו של מושג ההיגיון של אריסט.
4. סופיזם: פרקטיקה של עיוות רטורי בתקופתו של אריסטו, נהגה לזכות בוויכוחים בבית המשפט.
5. רטוריקה: אומנות השימוש בשפה בצורה יעילה ומשכנעת.

ההרצאה גם מתייחסת לכמה טקסטים ויצירות אמנות, כולל ספרו של אריסטו על לוגיקה וממצאיו בלוגיקה פורמלית. בנוסף, אונגר מזכיר פילוסופים ומחברים אחרים, כמו אפלטון ותלמי, שתרמו לפיתוח הלוגיקה והמטא-פיסיקה.

נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא מושג ההיגיון של אריסטו וכיצד הוא התפתח עם הזמן. אונגר מדגיש כיצד ההיגיון של אריסטו אינו עיקרון מושגי אנושי אלא חקירה באמצעות פרשנות, וכיצד הוא הועבר לדורות. הוא נוגע גם בממצאיו של אריסטו בלוגיקה פורמלית וכיצד הם השפיעו על התפתחות הפילוסופיה.

בסך הכל, ההרצאה מספקת תיאור משוכלל ואינפורמטיבי של רעיונותיו של אריסטו הקשורים ללוגיקה ולמטה-פיסיקה, תוך הדגשת תרומותיו לתחום הפילוסופיה ואת ההשפעה שהייתה לעבודתו על הדורות הבאים.

הרצאה 04 : הרצאה על הפילוסופיה של אריסטו, המתמקדת במיוחד ביצירתו “רטוריקה” אל הפירוש”.

1. מבוא ליצירותיו של אריסטו: ההרצאה מתחילה בהקדמה ליצירותיו של אריסטו, דווקא “רטוריקה” על הפירוש”.
2. דיון במושגים ייחודיים במחשבה ובשפה: אונגר דן בשאלתו של אריסטו לגבי מושגי המחשבה הייחודיים בשפה. הוא טוען שהמחשבה שלנו אינה גלים אלקטרומגנטיים, אלא היא לבושה בשפה, ואין ספק שלשפה יש תפקיד מכריע בחשיבה שלנו.
3. השוואה לפילוסופיה של אפלטון: אונגר משווה את הפילוסופיה של אריסטו לזו של אפלטון, ומדגיש את ההבדלים בין השניים. באופן ספציפי, הוא מציין שאריסטו יוצא נגד החוקים המפורשים של אפלטון ומנסה להפוך אותם.
4. סקירה של יצירותיו של אריסטו: ההרצאה מספקת סקירה של יצירותיו של אריסטו, לרבות “המטפיזיקה”, “האתיקה” ו”פוליטיקה” שלו.
5. דיון במושג הפילוסופיה: אונגר דן במושג הפילוסופיה וכיצד הוא התפתח עם הזמן. הוא מציין שהפילוסופיה של אריסטו היא אחת הגישות המקיפות ביותר בפילוסופיה.
6. ניתוח הגותו של אריסטו: אונגר מנתח את הגותו של אריסטו, ומדגיש את גישתו לאתיקה, מטפיזיקה ומושגים פילוסופיים אחרים.
7. התייחסות לטקסטים ויצירות אמנות אחרות: ההרצאה מתייחסת לטקסטים ויצירות אמנות אחרות, כגון יצירותיו של אפלטון ו”פואטיקה” של אריסטו, כדי לספק הקשר נוסף לדיון בפילוסופיה של אריסטו.
8. מסקנה: אונגר מסיים את ההרצאה בהדגשת חשיבות הבנת הפילוסופיה של אריסטו והרלוונטיות שלה לדיונים עכשוויים בפילוסופיה.

מונחי מפתח ורעיונות שנדונו בהרצאה כוללים:

1. מושגי מחשבה ייחודיים בשפה
2. הפילוסופיה של אפלטון
3. יצירותיו של אריסטו (למשל, “רטוריקה”, “פרשנות”, “מטפיזיקה”, “אתיקה”, “פוליטיקה”)
4. מושג הפילוסופיה
5. אתיקה
6. מטפיזיקה
7. פואטיקה

הנושא המרכזי של ההרצאה הוא הפילוסופיה של אריסטו, במיוחד יצירותיו “רטוריקה” על הפירוש”, וכיצד הן קשורות למושגים ורעיונות פילוסופיים אחרים.

הרצאה 05 : אונגר דן בהיבטים שונים של רעיונותיו הפילוסופיים של אריסטו וברלוונטיות שלהם לחקר השירה והספרות.

הנושאים העיקריים של ההרצאה כוללים:

1. המושג “הרמנויטיקה”, או פרשנות טקסטים, שהוא רעיון מרכזי ב”פואטיקה” של אריסטו. אונגר מסביר שההרמנויטיקה היא מניפולציה של הכל, אבל מוטב שלא תהיה זו מניפולציה של התכונה הנוספת, אלא של האלמנט הייחודי שהופך את הדמות הזו לגדולה.
2. ההבחנה בין “לוגוס” ל”מיתוס”, שהם שני אופני שיח שונים בתורת אריסטו. לוגוס מתייחס לשיח רציונלי, בעוד מיתוס מתייחס לשיח נרטיבי או פיוטי. אונגר מסביר שהפואטיקה היא מניפולציה של הכל, ועדיף שלא תהיה זו מניפולציה של התכונה הנוספת, אלא של האלמנט הייחודי שהופך את הדמות הזו לגדולה.
3. רעיון ה”קתרזיס”, שהוא טיהור הרגשות באמצעות אמנות. אונגר מסביר שאריסטו מאמין שהקתרזיס הוא תוצאה של שירה מהסוג הטוב ביותר, שבו הקהל חווה פחד ורחמים בסביבה מבוקרת.
4. המושג “אתוס”, המתייחס לאופי או לטון המוסרי של יצירה ספרותית. אונגר מסביר כי אריסטו מאמין שהאתוס הוא מרכיב חיוני בשירה, שכן הוא עוזר ליצור תחושת אותנטיות ואמינות ביצירה.
5. רעיון ה”מימזיס”, שהוא חיקוי החיים באמנות. אונגר מסביר כי אריסטו מאמין שהמימזיס הוא היבט יסודי בשירה, שכן הוא מאפשר לנו לחוות את העולם דרך עיניהם של אחרים.

לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות, כולל “פואטיקה” של אריסטו וטענותיו של ברכט על חשיבות התיאטרון. הוא מזכיר גם פילוסופים ומחברים אחרים, כמו אפלטון והיידגר, שכתבו על הפילוסופיה של השירה.

בסך הכל, ההרצאה מספקת חקירה מעמיקה של רעיונותיו של אריסטו על שירה וספרות, והרלוונטיות שלהם לחקר תחומים אלה כיום. הנושא המרכזי של ההרצאה הוא הרעיונות הפילוסופיים המוצגים ב”פואטיקה” של אריסטו, וכיצד הם ממשיכים להשפיע על הבנתנו את הספרות והאמנות.

הרצאה 06 :ההרצאה סובבת סביב מושגי ההבנה והידע של אריסטו, וכיצד הם פורשו ויישמו לאורך ההיסטוריה. אונגר דן ברעיון של אריסטו שהבנה אינה רק צבירת מידע, אלא היא כרוכה בהבנה עמוקה יותר של הנושא. ההרצאה נוגעת גם בהבחנה בין הבנה דדוקטיבית לאמפירית, כאשר אריסטו מדגיש את חשיבות ההבנה האמפירית בתחום האתיקה.

אונגר מתייחס לכמה פילוסופים וטקסטים מפורסמים לאורך ההרצאה, כולל פרנסיס בייקון, דקארט וקאנט. הטקסט מזכיר גם את ה”מטפיזיקה” של אריסטו ואת תפיסתו לגבי “שלוש האחדות” (מקום, זמן ופעולה) שהן מרכזיות בהבנתו את הטרגדיה.

נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא פילוסופיית ההבנה והידע של אריסטו, תוך התמקדות ספציפית ברעיונותיו לגבי הבנה אמפירית וכיצד היא שונה מהבנה דדוקטיבית. אונגר נוגע גם בהתפתחות ההיסטורית של רעיונות אלה וכיצד הם פורשו על ידי פילוסופים אחרים במהלך ההיסטוריה.

כמה מונחים ורעיונות מפתח שהוזכרו בהרצאה כוללים:

• הבנה (σύνεσις)
• ידע (γνώσις)
• הבנה דדוקטיבית (ἀπόδειξη)
• הבנה אמפירית (ἐμπειρική σύνεσις)
• שלוש יחידות (τα τρία ἕνα)
• מטפיזיקה (μεταφυσικά)
• Francis Bacon
• Descartes
• קאנט

בסך הכל, ההרצאה מספקת חקירה מעמיקה של רעיונותיו של אריסטו על הבנה וידע, תוך הדגשת חשיבותם ורלוונטיותם בהקשרים היסטוריים ועכשוויים כאחד.

הרצאה 07 : ההרצאה, שמעביר הנרי אונגר, מתמקדת בפילוסופיה של אריסטו ויישומה על אמנות הטרגדיה. ההרצאה היא חלק מסדרת הרצאות על הפילוסופיה של אריסטו, והיא חוקרת כיצד ניתן ליישם את רעיונותיו להבנת אמנות הטרגדיה.

ההרצאה מתחילה בקביעת ההקשר לפילוסופיה של אריסטו, תוך הסבר שהוא מאמין בחשיבות הסיסטמטיזציה והמיון. הוא חילק את המדעים לשלוש קטגוריות: תיאורטי, מעשי ופרודוקטיבי. מדעים תיאורטיים עוסקים בחקר מושגים מופשטים, בעוד שמדעים מעשיים עוסקים בפעולה ובפרקטיקה. מדעים יצרניים, לעומת זאת, עוסקים ביצירת אמנות ושפה.

לאחר מכן ההרצאה מתמקדת בהשקפתו של אריסטו על הטרגדיה כמכונה שנועדה לייצר אפקט מסוים, שאותו כינה “קתרזיס”. לפי אריסטו, לטרגדיה יש כוח לעורר רגשות מסוימים בקהל, כמו פחד ורחמים, ולנקות את הרגשות הללו באופן שמועיל לצופה.

ההרצאה חוקרת גם את רעיון ה”קבלת פנים”, שהוא התפיסה שמשמעותה של יצירת אמנות אינה קבועה אלא תלויה בפרשנות של הקורא או הצופה. אריסטו האמין שיעילותה של הטרגדיה תלויה ביכולתו של האמן ליצור מכונה מורכבת שיכולה לייצר תגובה רגשית ספציפית בקהל.

במהלך ההרצאה, הנרי אונגר מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות מרכזיות, כולל “פואטיקה” של אריסטו ומחזותיו של סופוקלס. הוא דן גם בפילוסופים ומחברים אחרים שתרמו להבנת הטרגדיה, כמו אינגרדן.

נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא היישום של הפילוסופיה של אריסטו על אמנות הטרגדיה, במיוחד רעיונותיו על קתרזיס וקבלה. מטרת ההרצאה היא לספק הבנה מעמיקה של מושגים אלו וכיצד ניתן ליישם אותם כדי להבין את כוחה של הטרגדיה כז’אנר ספרותי.

ככלל, נראה שההרצאה מתמקדת בתכנים חינוכיים הקשורים לפילוסופיה של אריסטו ויישומה באמנות הטרגדיה. הוא מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות מרכזיות, ודן בפילוסופים ומחברים אחרים שתרמו להבנת הטרגדיה. נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא יישום הפילוסופיה של אריסטו על אמנות הטרגדיה, תוך התמקדות בקתרזיס וקבלה.

הרצאה 08 : ההרצאה היא חלק מסדרת הרצאות על הפילוסופיה של אריסטו, המתמקדת במיוחד ברעיונותיו על אתיקה. אונגר מתחיל בדיון במושג “סוכן מוסרי”, שהוא מונח המשמש בדיונים פילוסופיים על אתיקה כדי לתאר אדם המסוגל לקבל החלטות מוסריות. אונגר מסביר שלעתים קרובות מונח זה מתורגם מלטינית כ”סוכן”, ושהוא משמש כדי להבחין בין בני אדם לבעלי חיים אחרים, שכן רק לבני אדם יש את היכולת לקבל החלטות מוסריות.

לאחר מכן ממשיך אונגר ודן בשני תנאים הכרחיים לתורת האתיקה של אריסטו, אותם הוא מתווה בצורה היפותטית. התנאי הראשון הוא שאדם חייב להיות חופשי לבחור בין לעשות ולא לעשות משהו, והתנאי השני הוא שעליו להיות מסוגלים להבין את ההשלכות של מעשיו. אונגר מדגיש כי תנאים אלו חיוניים לתורת האתיקה של אריסטו, וכי הוא יחקור אותם ביתר פירוט בהמשך ההרצאה.

לאחר מכן, אונגר מעביר את הפוקוס לדיון במושג העושר, שהוא נושא הקשור באופן הדוק לאתיקה בפילוסופיה של אריסטו. אונגר מציין כי אריסטו אינו מספק הגדרה ברורה של אושר, אלא רואה בו מטרה או מטרה שאליהם שואפים יחידים. הוא גם מציין כי אריסטו אינו מספק כל הדרכה כיצד להשיג אושר, אלא משאיר שאלה זו פתוחה לפרשנות אינדיבידואלית.

לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לכמה פילוסופים וטקסטים אחרים, כולל יצירותיו של אפלטון והמושג “הממוצע\דרך האמצע” (שהוא רעיון מרכזי באתיקה של אריסטו).

ככלל, נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא תורת האתיקה של אריסטו, תוך התמקדות במושג “סוכן מוסרי” ובתנאים הדרושים לתיאוריה זו. ההרצאה נוגעת גם במושג העושר הקשור בו ובאופן שבו הוא נתפס בפילוסופיה של אריסטו.

הרצאה 09 : לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות מרכזיות, כולל “אתיקה ניקומכית” ו”מטפיזיקה” של אריסטו, וכן ליצירותיהם של פילוסופים אחרים כמו אפלטון ושפינוזה.

אחד הנושאים המרכזיים של ההרצאה הוא רעיון המוסר וכיצד הוא קשור לחיי אדם. אונגר דן באמונתו של אריסטו כי לבני אדם יש יכולת ייחודית לחשיבה רציונלית, המאפשרת להם להגיע ל-eudaimonia, או מצב של פריחה, באמצעות חיי סגולה. הוא גם חוקר את המושג “חוכמה מעשית”, שהיא היכולת לקבל החלטות על סמך ניסיון וידע מעשיים.

נושא חשוב נוסף בהרצאה הוא רעיון העושר ויחסו למוסר. אונגר דן כיצד אריסטו האמין שאושר\עושר הוא לא רק עניין של כסף, אלא הוא כרוך במגוון גורמים, כולל בריאות, חברות ותחושת מטרה. הוא גם חוקר את המושג “הצמצום הפנימי”, המתייחס לרעיון שעושר אמיתי אינו רק צבירת רכוש חומרי, אלא הוא כרוך בטיפוח המעלות הפנימיות ותכונות האופי הפנימיות של האדם.

לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס גם לכמה מושגים פילוסופיים מרכזיים, ביניהם רעיון “הממוצע\דרך האמצע” (כלומר, הרעיון שסגולה נמצאת באמצעי בין עודף לחסר), ומושג “מתינות”, שהוא היכולת. ליצור איזון בין היבטים שונים של חייו. הוא גם דן ביחסים שבין מוסר לחוק, ובאופן שבו אריסטו האמין שחוקים צריכים להתבסס על עקרונות מוסריים ולא רק על הכרח.

בסך הכל, ההרצאה מספקת חקירה מפורטת וניואנסית של הפילוסופיה של אריסטו, במיוחד בהתייחס לרעיונותיו על מוסר, עושר ופריחה אנושית. ההרצאה היא אינפורמטיבית ואקדמית בטון, והיא מניחה היכרות עם מושגים ומינוח פילוסופיים.

הרצאה 10 : ההרצאה היא דיון בפילוסופיה של אריסטו, ובמיוחד בדעותיו על אתיקה. אונגר פותח בקביעה כי האתיקה היא תחום מחקר אישי ואינטרוספקטיבי, ולא אחד תיאורטי. לאחר מכן ממשיך אונגר ומתאר כיצד אריסטו מציג את האתיקה כדיסציפלינה מורכבת, אחת מאלפי פילוסופיות, אך מפריד אותה מתחומי מחקר אחרים על ידי הצגת אידיאל וסמל פרויקט.

אונגר מתייחס לכמה פילוסופים ידועים וליצירותיהם, כולל דקארט, שפינוזה, לייבניץ וקאנט. הוא קובע כי פילוסופים אלה הלכו מתוך כוונה ברורה ליצור אתיקה מורכבת שניתן ליישם על כל אדם, ללא קשר לרקע או זהותו. אונגר מזכיר גם שדעותיו של אריסטו על אתיקה ייחודיות בכך שהן אידיאליסטיות ומעשיות כאחד, ושהוא מצייר אותנו בכלי של חשיבה נכונה על פעילות מוסרית.

לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות, כולל יצירותיו של אריסטו עצמו ויצירות של פילוסופים אחרים. הוא גם מזכיר שיש נטייה לזרוע זרעים של בלבול לגבי אתיקה, אבל אריסטו מכחיש נטייה זו. במקום זאת, הוא מציע תרופה לבלבול הזה על ידי הצגת חזון של המציאות של היום ומבקש מאיתנו להסתכל סביב ולראות אם זה מה שאנחנו רואים.

ככלל, נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא השקפותיו של אריסטו על אתיקה וכיצד הן קשורות להבנתנו העכשווית של מוסר והתנהגות אנושית. ההרצאה נוגעת במספר רעיונות ומונחים מרכזיים, ביניהם חשיבות החשיבה הנכונה, אופי ההתנהגות האנושית ותפקידה של הפילוסופיה בעיצוב הבנתנו את העולם.

הרצאה 11 : ההרצאה מתמקדת באתיקה אריסטוטלית וחוקרת את מושג החשיבה כרצון האנושי, ולא כאמצעי למטרה.

ההרצאה מתחילה בהבהרה שהפילוסופיה של אריסטו מבוססת על הרעיון שבני אדם הם לא רק ישויות פסיביות אלא אקטיביות, עם יכולת לחשוב ולרצות. זה מבדיל את בני האדם מיצורים אחרים, כמו בעלי חיים, ומעניק להם מטרה ייחודית בחיים. אונגר מדגיש כיצד הרעיון של אריסטו לגבי לב הפעילות האנושית מושרש ברעיון שחשיבה יוצרת עומק ואינה רק אמצעי להשגת מטרה.

במהלך ההרצאה, הנרי אונגר מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות, כולל יצירותיו של אריסטו ושירת אפיקורוס. הוא גם מזכיר פילוסופים ומחברים אחרים.

הנושאים העיקריים הנידונים בהרצאה כוללים אתיקה אריסטוטלית, מושג החשיבה כרצון אנושי וההבחנה בין בני אדם ליצורים אחרים. אונגר נוגע גם ברעיון של ספקנות, סטואיות, ציניות ואפיקוריאניזם, שהן כולן פילוסופיות הקשורות לאתיקה של אריסטו.

במהלך ההרצאה, הנרי אונגר מדגיש את חשיבות החשיבה כרצון אנושי וכיצד היא מבדילה את בני האדם מיצורים אחרים. הוא גם מדגיש את המשמעות של הרעיון של אריסטו לגבי לב הפעילות האנושית וכיצד היא קשורה לאוניברסליזציה של משהו. אונגר מעודד את הקהל לחשוב לעומק על רעיונות אלו והשלכותיהם על הבנת טבע האדם ותכלית החיים.

הרצאה 12 : ההרצאה על הפילוסופיה של אריסטו מתמקדת במיוחד במושג “עושר” (או “חומר”) שלו.

התוכן של ההרצאה נסוב סביב הדיון בהשקפותיו של אריסטו על מהות ואושר, וכן על משמעותן בפילוסופיה המערבית. ההרצאה מתחילה בהיכרות עם מושג האושר, שאריסטו ראה בו רעיון פילוסופי יסודי. אונגר מסביר שמושג העושר של אריסטו קשור קשר הדוק למושג ה”חומר” שלו, המתייחס לישות היסודית המרכיבה דבר.

לאחר מכן, ההרצאה מתעמקת בניתוח מפורט של השקפותיו של אריסטו על מהות ועושר, תוך הדגשת הדגש של הפילוסוף על הרעיון שכל הפעולות מכוונות למשהו, ושלכל פעולה יש מטרה או מטרה. אונגר מתייחס גם להשקפתו של דקארט על התפיסה האריסטוטלית, וכיצד התנגד לה עם מושגים אריסטוטליים רחוקים.

במהלך ההרצאה נדונים כמה רעיונות ומונחים ידועים, כמו המושג “חומר”, “אושר”, “פעולה” ו”מטרה”. גם הפילוסופיות של אריסטו ודקארט נחקרות, כמו גם השקפותיהן על מושגי יסוד אלה. בנוסף, אונגר מתייחס לאתיקה של שפינוזה, שהושפעה מתפיסת המהות של אריסטו.

ההרצאה נוגעת גם ברעיון שמושג העושר מתחיל לאבד מהמעשיות שלו והופך לבלתי פרודוקטיבי אם נקבע על פי קריטריונים מסוימים. אונגר מציין כי אריסטו מציע שאו שנוותר על מושג האושר או שנמצא משמעות אחרת שאינה מוגנת בקריטריונים אלו.

ככלל, נראה שהנושא המרכזי של ההרצאה הוא מושג החומר והעושר של אריסטו, ומשמעותם בפילוסופיה המערבית. אונגר מספק ניתוח מפורט של השקפותיו של אריסטו על מושגים אלה, כמו גם הרלוונטיות שלהם לרעיונות וטקסטים פילוסופיים אחרים. לאורך ההרצאה מוזכרים כמה פילוסופים ומחברים ידועים, ביניהם אריסטו, דקארט ושפינוזה.

הרצאה 13 : ההרצאה היא חלק מסדרת הרצאות על הפילוסופיה של אריסטו והיא עוסקת בנושאים כמו סתירות, ספקנות, ידע, אמת ואושר.

רעיונות ומונחים מרכזיים:

1. סתירות: אריסטו דן במושג הסתירות ביצירותיו, תוך שימת דגש על חשיבות הבנתן ופתרונן להשגת ידע אמיתי.
2. ספקנות: ההרצאה נוגעת בספקנות, במיוחד בספקנות מתודולוגית, כפי שדן דקארט.
3. ידע: הדיון נסוב סביב החתירה לידע מוחלט, שהיוונים ראו בו יעד רצוי.
4. אמת: מושג האמת שזור בידע, וההרצאה בוחנת את הרעיון שלא תמיד אפשר להגיע לאמת.
5. אושר: נושא מרכזי בהרצאה, אושר הוא המטרה הסופית של הפילוסופיה של אריסטו, המייצגת מצב של הרמוניה ואיזון.

פילוסופיות שנדונו:

1. פילוסופיה יוונית: ההרצאה נשענת על המסורות הפילוסופיות של יוון העתיקה, כולל יצירותיו של אריסטו.
2. סטואיות: אחת הפילוסופיות הנדונות בהרצאה היא הסטואיות, ששמה דגש על חיים בהתאם לטבע וקבלת הרגע הנוכחי.
3. אפיקוריאניזם: פילוסופיה נוספת שמכוסה היא אפיקוריאה, המתמקדת במרדף אחר הנאה והימנעות מכאב.

הפניות ויצירות אמנות:

1. יצירותיו של דקארט: ההרצאה נוגעת בעבודותיו של רנה דקארט, במיוחד דיונו בספקנות מתודולוגית.
2. יצירותיו של אריסטו: הטקסט שואב רבות מיצירותיו של אריסטו, כולל תפיסת הסתירות שלו והחתירה לידע.

פילוסופים ומחברים שהוזכרו:

1. אריסטו: ההרצאה מתרכזת סביב הפילוסופיה של אריסטו, תוך התמקדות ברעיונותיו על סתירות, ידע ואוגר.
2. דקארט: הדיון בספקנות מתודולוגית מתייחס לעבודותיו של רנה דקארט.
3. ציניקאים \ קיניקאים: מוזכרים ביחס לדעותיהם על חיים בהרמוניה עם הטבע.

ניתן לזקק את הנושא המרכזי של ההרצאה לתוך חקירת הפילוסופיה של אריסטו, במיוחד רעיונותיו על סתירות, ספקנות, ידע, אמת ואושר. הטקסט מתעמק במושגים הללו תוך התייחסות למסורות פילוסופיות שונות ויצירות אמנות.

הרצאה 14 : ההרצאה מתמקדת בהתפתחות הפילוסופיות לאורך זמן, במיוחד ביחס ליצירותיהם של דקארט ואפיקורוס.

ההרצאה מתחילה בדיון בהקשר של הפילוסופיה של אריסטו, הממוקמת במסגרת הרחבה יותר של תולדות הפילוסופיה. אונגר מציין שרעיונותיו של אריסטו לא היו חדשים לגמרי, אלא נבנו על היסודות שהקימו פילוסופים קדומים יותר כמו אפלטון. לאחר מכן עוברת ההרצאה לדיון על דקארט ותרומתו לתחום הפילוסופיה, במיוחד ביחס למושג האטומיזם.

במהלך ההרצאה מתייחס אונגר לטקסטים ויצירות אמנות שונות, לרבות יצירותיהם של אריסטו ודקארט, וכן לתנ”ך וחיבורים פילוסופיים נוספים. אונגר מזכיר גם פילוסופים בולטים נוספים כמו אפלטון ואפיקורוס, ודן ברעיונותיהם ובתרומותיהם לתחום הפילוסופיה.

אחד הנושאים המרכזיים של ההרצאה הוא מושג האטומיזם, הנדון בהתייחס גם לדקארט וגם לאפיקורוס. אונגר מציין כי אפיקורוס היה אחד הפילוסופים הראשונים שדגלו ברעיון שכל חומר מורכב מאטומים, וכי לרעיון זה הייתה השפעה משמעותית על התפתחות הפילוסופיה לאורך זמן. ההרצאה נוגעת גם בנושא טבעו של האל, כאשר אונגר מציין שרעיונותיו של דקארט בנושא זה היו בעלי השפעה על התפתחות הפילוסופיה המודרנית.

בסך הכל, ההרצאה מספקת תיאור אינפורמטיבי ומשוכלל של התפתחות הפילוסופיות לאורך זמן, במיוחד ביחס ליצירותיהם של אריסטו ודקארט. אונגר דן במגוון נושאים, כולל האטומיזם, טבעו של האל ותפקידם של פילוסופים בולטים אחרים בעיצוב תחום הפילוסופיה.