הערה : הטקסט הדן בהרצאות אלה נוצר על ידי אינטיליגנציה מלאכותית. תמלול ההרצאות נעשו אוטומטית על ידי מודל ‘Whisper’ של ‘OpenAI’, ניתוח התוכן על ידי מודל llama-2-7b-chat.Q4_K_M.gguf, llama-2-7b-chat.Q5_K_M.gguf.
מבוא :
סדרת הרצאות על לידתה והתפתחותה של המחשבה המערבית, ההרצאות מתמקדות במחשבה הפרה-סוקרטית וההשלכות שלה על הזמן העכשווי. אונגר מתחיל בהדגשת החשיבות של הבנת ההקשר ההיסטורי שבו חיו ופעלו הפילוסופים היוונים. הוא מדגיש כי בתקופה זו חלה מעבר ממיתולוגיה לחקירה רציונלית, כאשר הוגים כמו תאלס, הרקליטוס ופרמנידס הניחו את היסודות לפילוסופיה המערבית כפי שאנו מכירים אותה כיום. אונגר מספק הסבר היסטורי סכמטי לביטוי “פרה-סוקרטי”, ומציין שזהו מונח רטרוספקטיבי המיושם על פילוסופים שחיו לפני סוקרטס. הוא מסביר שכינוי זה אינו מרמז על כך שההוגים הללו לא היו מתאימים או נחותים מיורשו המפורסם יותר, אלא שהם סללו את הדרך להתפתחויות פילוסופיות עתידיות.
בעוד אונגר מתעמק בתוכן החינוכי של המחשבה הפרה-סוקרטית, הוא נוגע בכמה רעיונות ומונחים מרכזיים.
בנוסף לרעיונות הליבה הללו, אונגר מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות שהשפיעו על המחשבה הפרה-סוקרטית. הוא מזכיר את האפוסים של הומרוס, כמו האיליאדה והאודיסאה, שנראו כעבודות יסוד בהתפתחות הפילוסופיה היוונית. אונגר גם מדגיש את חשיבותה של המסורת שבעל פה ביוון העתיקה, ומציין כיצד סיפורים ומיתוסים הועברו לאורך דורות לפני שהם קודשו לצורה כתובה.
לאורך ההרצאות נשען אונגר על רעיונותיהם של פילוסופים שונים, ביניהם תאלס, אנקסימנדר ואמפדוקלס. הוא מדגיש את תרומתם לפיתוח המחשבה המערבית, במיוחד בדגש על חקירה רציונלית ודחיית המיתולוגיה לטובת חקירה מדעית. אונגר עוסק גם בעבודתם של חוקרים עכשוויים יותר, כמו תיאודור גומפרץ, שניסו לשחזר את שברי הטקסטים הפרה-סוקרטיים ששרדו עד ימינו. הוא מדגיש את האתגרים של פרשנות הטקסטים הללו ואת מגבלות הידע שלנו עקב היעדר יצירות קיימות. לאורך התיאור המשוכלל הזה של ההרצאה הראשונה בסדרה על הפילוסופיה היוונית העתיקה, מתברר שמטרתו העיקרית של אונגר היא לספק הבנה מעמיקה של התוכן החינוכי של המחשבה הפרה-סוקרטית. הוא מדגיש את החשיבות של התחשבות בהקשר ההיסטורי וברעיונות והמונחים המרכזיים העומדים בבסיס יצירותיהם של פילוסופים אלה. בכך הוא מציע היכרות מקיפה עם התקופה העשירה והמרתקת הזו של ההיסטוריה האינטלקטואלית המערבית, ויוצר את הבמה להמשך חקירה וניתוח בהרצאות ההמשך.
סמסטר א : העידן הקלאסי
הרצאה 01 : הרצאת פתיחה, תרבות מהי ? והאם יש בה צורך ?
ההרצאה מתחילה בהצגת הרעיון שניתן לאתר את לידתה והתפתחותה של המחשבה המערבית בעולם ההלניסטי. אונגר מדגיש כי לתקופה זו יש חשיבות מכרעת בהבנת התפתחותם של רעיונות פילוסופיים וכיצד הם השפיעו על המחשבה המודרנית. הוא מציין כי עד כה התמקדו ההרצאות בתקופה הפרה-הלניסטית של ההלניזם, במיוחד במיתולוגיה, באיליאדה והאודיסיאה. בחלק הראשון של ההרצאה מפנה אונגר את תשומת ליבו לעולם ההלניסטי, שם הוא מציג שאלה מהותית שלא זכתה להתייחסות מספקת: מהי מחשבה? הוא מדגיש ששאלה זו נשאלה לראשונה על ידי יוונים מסוימים במאה ה-5-6 לפני הספירה ומאז התעלמו ממנה. פרופסור אונגר מציין שרוב האנשים אינם מתחשבים בשאלה זו, מכיוון שהם מאמינים שהם מסוגלים לחשוב כ’ראוי’ מבלי להפסיק להרהר בטבע המחשבה עצמה. כדי להרחיב את הרעיון הזה, אונגר דן בשש פילוסופים פרה סוקרטים, כשלגבי כל אחד מהם הוא מכסה בקצרה את נושאו. הוא מדגיש כי אמנם כל פילוסוף פרה סוקרטי חשוב בהקשר של ההרצאה, אבל הוא לא המוקד העיקרי בשלב זה. במקום זאת, הוא שואף לספק סקירה כללית של הלידה וההתפתחות של המחשבה המערבית. במהלך ההרצאה מתייחס אונגר לכמה פילוסופים ומחברים, ביניהם הרקליטוס, שרעיונותיו נשמרים רק באמצעות שברים. הוא מזכיר גם פילוסופים אחרים שידונו בהרצאות הבאות.
לאורך כל ההרצאה אונגר שומר על טון שיחה המקל על המאזינים לעקוב אחר טיעוניו. הוא מספק דוגמאות מהפילוסופיה והספרות היוונית העתיקה כדי להמחיש את נקודותיו, כמו יצירותיהם של הומרוס ואפלטון. על ידי כך, הוא עוזר לקהל שלו להבין כיצד הרעיונות הללו השפיעו על המחשבה המודרנית וממשיכים לעצב את הבנתנו את העולם. לסיכום, הרצאתו של הנרי אונגר מספקת סקירה מקיפה של לידתה והתפתחותה של המחשבה המערבית בעולם ההלניסטי. הוא מציג שאלה מהותית שלא טופלה כראוי ומתייחס לכמה פילוסופים ומחברים שמילאו תפקיד מכריע בעיצוב המחשבה המודרנית. ההרצאה אינפורמטיבית, מרתקת ומספקת תובנות חשובות לגבי ההתפתחות ההיסטורית של הפילוסופיה היוונית העתיקה.
הרצאה 02 : מיתולוגיה יוונית חלק א’
הרצאתו של הנרי אונגר מתמקדת במושג “היבריס” (הובריס : עודף) והקשר שלו עם “ארטה” (סגולה או מצוינות) בפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד בהקשר של חינוך הלניסטי. ההרצאה מתחילה בביסוס ההקשר התרבותי וההיסטורי של מושג ההיבריס. היבריס מתואר כפתח אמיתי לאי-מוסריות מעוותת, וההרצאה בוחנת כיצד מושג זה מתייחס לאידיאל של ארטה, המוגדר כיכולתו של אדם לעשות את הדבר הנכון בסיטואציות מסוימות. אונגר דן כיצד היוונים, במיוחד אריסטו ואפלטון, הבינו את הקשר בין היבריס לארטה. הוא מסביר שעבור היוונים, ארטה אינה תכונה אלא איזון בין תכונות, וכי היבריס הוא עודף או חריגה של איזון זה. ההרצאה מתייחסת ליצירותיו של הסיוד, במיוחד “תיאוגוניה” ו”עבודות וימים”, שבהן נדון מושג ההיבריס ביחס לאלים ולבריאת היקום. אונגר גם בוחן כיצד רעיון ההיבריס והארטה משתקף בטקסטים יווניים עתיקים אחרים, כמו “היסטוריות” של הרודוטוס והאידיאולוגיה הפוליטית של פריקלס. הוא מדגיש כיצד מקורות אלה מדגימים את המורכבות של הקשר בין היבריס לארטה וכיצד הם הובנו בהקשרים שונים. לאורך ההרצאה מדגיש אונגר את החשיבות של הבנת ההקשר התרבותי וההיסטורי של מושגים פילוסופיים אלו והתפתחותם לאורך זמן. הוא מציין כי היוונים, במיוחד הוגים הלניסטים, הכירו באידיאל של ארטה אך גם הכירו בקיומו של היבריס, אשר ראו בו אתגר לאידיאל הזה. אונגר מבחין בין התרבויות הפוליתאיסטיות והמונותאיסטית, למשל באי הקיום של מושגי חסד אשמה וחרטה בתרבויות פוליתאיסטיות . במהלך ההרצאה נדונים מספר מונחים ורעיונות מרכזיים, כולל:
- היבריס (עודף או הובריס)
- ארטה (סגולה או מצוינות)
- “תיאוגוניה” ו”עבודות וימים” של הסיוד
- “ההיסטוריה” של הרודוטוס
- האידיאולוגיה הפוליטית של פריקלס
- כרונוס (זמן)
- זאוס ושותפיו
- אורנוס
- ה’ראוי’ (היכולת לעשות את הדבר הנכון בסיטואציות מסוימות)
אונגר גם מתייחס לכמה פילוסופים ומחברים מרכזיים, כולל אריסטו, אפלטון והרודוטוס. הוא מתמקד בחקר היחסים המורכבים בין היבריס לארטה בפילוסופיה היוונית העתיקה. בסך הכל, ההרצאה מספקת ניתוח מעמיק של ההקשר התרבותי וההיסטורי של מושגים פילוסופיים אלו ומשמעותם בהבנת המחשבה היוונית העתיקה.
הרצאה 03 : פוליתאיזם מהו ? מיתולוגיה יוונית חלק ב’
הרצאתו של אונגר היא חקירה של מושג המיתולוגיה בפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד בהקשר של העידן הקלאסי. הדובר מתחיל ומדגיש כי מיתוסים אינם רק סיפורים משעשעים אלא מערכות סיפוריות מורכבות המספקות תובנה לגבי מצב האדם וטבעה של המציאות. הוא מדגיש את החשיבות של הבנת הסכמות המיתולוגיות הללו, שפותחו מאוחר יותר לטרגדיות, דרמות וצורות אמנות אחרות, כגון ציורים וספרות.
אונגר מתעמק בהגדרת המיתולוגיה, ומסביר שמדובר בבנייה מושגית המדגישה רעיונות מסוימים, יוצרת קונפליקטים או הפרדת דיאלקטיקה בין מושגים. הוא מצטט את ספרו של אריסטו ‘פואטיקה’ Poetics, שבו הפילוסוף היווני מתייחס למבנים אלה כאל “מיתוס”. אונגר מציין שניתן ליישם את המונח הזה על טקסטים שונים, כולל כתבי קודש דתיים, כמו תורת הקוונטים וסרטים של האחים כהן.
לאחר מכן, אונגר מעביר את המיקוד שלו לסיפור אדיפוס, שהוא רואה בו דוגמה מצוינת לתכנית מיתולוגית. הוא דן כיצד סיפור זה התפתח ממיתוס לטרגדיה על ידי סופוקלס בשנת 429 לפני הספירה ולאחר מכן עובד על ידי משוררים, מוזיקאים ואמנים אחרים. אונגר מדגיש את חשיבותו של אדיפוס טיראנוס כנרטיב מפורסם ומאפיין חשוב של התרבות המערבית, ומדגיש את השפעתה המתמשכת על הספרות והאמנויות.
לאחר מכן מציג אונגר את המושג מונותאיזם מול פוליתאיזם, שהופך לנושא מרכזי לאורך ההרצאה. הוא מסביר ששתי המערכות הפילוסופיות הללו הן קטגוריות נפרדות ונפרדות, כאשר הפוליתאיזם מייצג מספר אלים, בעוד המונותאיזם מניח את קיומו של אל אחד. אונגר מדגיש את המשמעות של הבחנה זו בהבנת האבולוציה של התרבות המערבית וכיצד היא עיצבה צורות אמנות ויצירות ספרותיות שונות.
לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לכמה פילוסופים ומחברים, ביניהם אריסטו, מארק טווין, ג’ורג’ ברנרד שו ופרויד. הוא גם רומז לעבודתם של פילוסופים אחרים, כמו דרידה ופוסט-סטרוקטורליסטים, שתרמו לדיון המתמשך סביב המיתולוגיה ותפקידה בתרבות המערבית.
בסך הכל, הרצאתו של הנרי אונגר מספקת חקר מעמיק של מושג המיתולוגיה בפילוסופיה היוונית העתיקה, תוך התעמקות במורכבות של מערכות נרטיביות אלו ובהתפתחותן לצורות אמנות שונות. הדובר מדגיש את המשמעות של הבנת התוכניות המיתולוגיות הללו, שעיצבו את המורשת האינטלקטואלית והאמנותית של התרבות המערבית. על ידי התייחסות לפילוסופים ומחברים בולטים, אונגר מדגים את הרלוונטיות המתמשכת של נושא זה בשיח העכשווי.
הרצאה 04 : הומרוס, האיליאדה
בהרצאה זו מתעמק אונגר בתחום הפילוסופיה היוונית העתיקה, תוך התמקדות ספציפית במושג החטא האנושי ויחסו לאפוס. הוא מתחיל בדיון על המערכת המתמטית השיטתית והמדויקת של יוון העתיקה וכיצד היא קשורה למצב האנושי. אונגר מדגיש את הרעיון שחטאים אנושיים אינם רק טעויות אישיות אלא נושא מורכב שטבוע עמוק באובייקטיביות המוסרית של העולם. אונגר מתייחס לפילוסופים שונים, כמו אפלטון ואריסטו, אשר טענו שישנם רעיונות או צורות המתקיימות ללא תלות בתפיסה האנושית. הוא מזכיר מנגד גם הוגים אחרים עכשווים כמו היידגר וסארטר, שפיתחו את מושג האקזיסטנציאליזם, הטוענת שיחידים הם האחראים הבלעדיים להשלכות מעשיהם. אונגר דן בסיפורו של אכילס ובחוש הצדק שלו ביחס לחטא האדם. לטענתו, זעמו של אכילס נובע מבעיה עמוקה יותר של המבנה ההיררכי של החברה וחוסר השליטה בגורל עצמו. אונגר טוען שרעיון זה אינו ייחודי לאכילס אלא חוט משותף בכל הספרות היוונית העתיקה, במיוחד ביצירותיהם של הומרוס ואוריפידס.
אונגר גם בוחן את הרעיון שחטא האדם אינו רק עניין אינדיבידואלי אלא עניין קולקטיבי, שכן הוא משקף את האובייקטיביות המוסרית של החברה בכללותה. הוא מציע שמושג זה קשור קשר הדוק לרעיון הלוגוס, או התבונה, המשמש כעיקרון שלפיו העולם פועל. אונגר טוען שבעוד שאנשים יכולים לברוח מחטאיהם האישיים, הם לא יכולים להימלט מהלוגוס השולט ביקום. במהלך ההרצאה, אונגר מסתמך על טקסטים ויצירות אמנות שונות מיוון העתיקה, כולל האיליאדה והאודיסאה של הומרוס, וכן מחזות מאת סופוקלס ואוריפידס. הוא גם מתייחס לפילוסופים בני זמננו כמו איין ראנד כדי להמחיש את נקודותיו. ההרצאה עוסקת במושג החטא האנושי בפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד ביחס למסורת האפית. אונגר מתעמק ברעיונות הצדק, המוסר, ההיררכיה והלוגוס כדי לחקור כיצד מושגים אלה מצטלבים עם המצב האנושי. הוא מדגיש את מורכבות החטא האנושי, בטענה שזה לא רק נושא אישי אלא פגם מובנה בחברה עצמה.
הרצאה 05 : הומרוס, האודיסיאה
ההרצאה של הנרי אונגר מתמקדת בפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד ביצירותיו של הומרוס ובמושג ה”לוגוס” בהגות היוונית. אונגר מתחיל בדיון באתגרים של הבנת הפילוסופיה היוונית העתיקה בעידן המודרני, במיוחד לאור המהפכה המדעית והחומרנות. הוא מציין שהיוונים האמינו במבנה יסודי של משמעות בעולם, שאותו כינו “לוגוס”, וכי מושג זה הוא מרכזי בהגותם הפילוסופית. לאחר מכן מתעמק אונגר ברעיונות ובמונחים הספציפיים שבהם השתמשו היוונים, כמו הביטוי “לוגיקה”, “פסיכולוגית” ו”סוציולוגית”. הוא גם מתייחס ליצירותיהם של פילוסופים יוונים בולטים, כולל אפלטון ואריסטו, שבנו על היסוד שהניח הומרוס. אונגר מדגיש את החשיבות של הבנת המסגרות הפילוסופיות הללו כדי להעריך את מלוא העומק של המחשבה היוונית העתיקה. לאורך ההרצאה, אונגר קושר קשרים בין רעיונות היוונים לתפיסות פילוסופיות עכשוויות, כמו מושג הקוסמוס, דרכי החשיבה על כיבוש, אורבניזם, קולוניזציה, חוסר נאמנות ואהבה מוחלטת. הוא גם מתייחס ליצירות ספרותיות עכשוויות יותר כמו ואנה קרנינה, ומדגיש את תפקידה של הספרות בעיצוב המחשבה הפילוסופית. נראה כי הרצאתו של אונגר מתרכזת ברעיון שהיוונים האמינו במבנה יסודי של משמעות בעולם, שבא לידי ביטוי בהגותם הפילוסופית וביצירותיהם הספרותיות. הוא מציע שהמושג הזה של לוגוס הוא מרכזי בהבנת הפילוסופיה היוונית העתיקה והרלוונטיות המתמשכת שלה בזמנים עכשוויים. הוא מדגיש את החשיבות של הבנת המבנה הבסיסי של המשמעות בעולם, כפי שנקבע על ידי היוונים, כדי להעריך את עומק המחשבה הפילוסופית שלה.
הרצאה 06 : מתי ולשם מה הומצאה החשיבה, חלק א’
הרצאתו של הנרי אונגר מתמקדת בתוכן החינוכי של הפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד בתקופה שבין תאלס לדמוקריטוס (בערך 600-535 לפני הספירה). אונגר מתעמק במחשבותיהם וברעיונותיהם של הפילוסופים המוקדמים הללו, בוחן את התקדמותם ההדרגתית במורכבות ובהתפתחות מושגית. הוא מתחיל בהצגת תאלס, פילוסוף יווני מאפסוס שנחשב לאחד הפילוסופים הפרסוקרטיים הראשונים. אונגר מסביר שמה שאנו יודעים על תאלס ועל פילוסופים פרה-סוקרטיים אחרים מוגבל בשל מחסור במסמכים כתובים, כאשר חלק ניכר מהידע שלהם מגיע מהיסטוריונים מאוחרים יותר כמו תלמי. אונגר מדגיש את ההיבט המסקרן של תקופה זו בפילוסופיה היוונית: השאלה מה חושבים. הוא מציין שלמרות שאנשים עשויים להניח שהם חושבים, לא נערך חקירה מועטה של המושג הזה עד שהתייחסו אליו על ידי יוונים מסוימים במאה ה-5-6 לפני הספירה. אונגר מדגיש כי הרצאתו לא תעסוק בהרחבה בפילוסופים פרה-סוקרטיים אלא תתמקד באופן שבו מחשבותיהם מצליחות ועולות לרמות גבוהות יותר של הבנה ובגרות. אונגר מסביר שהיוונים הציעו ודקארט עשה את אותו הדבר בכך שהתחיל באדם בשם תאלס. אונגר מתעמק בהקשר ההיסטורי של המונח “פרה-סוקרטי”, שהוא ביטוי רטרוספקטיבי הנובע מהשלכה עמוקה. לאחר מכן מזכיר אונגר את תיאודור גומפרץ (Gompertz, Theodor ), מומחה שיכול לעזור בהבנת הפילוסופים המוקדמים הללו. הוא מציין כי הרצאה זו אינה נועדה לספק קורס על פרה סוקרטיים אלא להראות כיצד המחשבות הללו מצליחות ועולות לרמות גבוהות יותר של הבנה ובגרות. לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לרעיונות ומונחים ידועים שונים כמו מיתולוגיה, איליאדה, אודיסאוס ודמוקריטוס. הוא מזכיר גם פילוסופים ומחברים כמו הרקליטוס ודקארט. נראה שהנושא העיקרי של ההרצאה הוא התפתחות הפילוסופיה היוונית הקדומה בתקופה זו, במיוחד ההתקדמות מתאלס לדמוקריטוס. בסך הכל, אונגר מספק תיאור מפורט ואינפורמטיבי של התוכן החינוכי של ההרצאה, תוך הדגשת החשיבות של הבנת מחשבותיהם ורעיונותיהם של פילוסופים מוקדמים אלה בהקשר של הפילוסופיה היוונית העתיקה.
הרצאה 07 : מתי ולשם מה הומצאה החשיבה, חלק ב’, פרה סוקרטיים
אונגר מתעמק בתחום המרתק של הפילוסופיה היוונית העתיקה, ודן בהתפתחות הרעיונות והמחשבה הפילוסופית בהקשר של שישה הוגים משפיעים. הרצאה זו משמשת כסיכום של הסדרה, ומציעה סקירה מקיפה של מושגי המפתח, המונחים והפילוסופיות שנדונו קודם לכן. נושא מרכזי: לידתה והתפתחותה של המחשבה המערבית. ההרצאה מתמקדת ברעיונות המכריעים של שישה הוגים יווניים בולטים, כל אחד עם נקודות המבט הייחודיות שלו על מציאות, ידע ואתיקה. אינטלקטואלים אלה כוללים:
- סוקרטס: הידוע בשיטת השאלות והדיאלוג שלו, הפילוסופיה של סוקרטס מדגישה את החשיבות של בדיקה עצמית וחשיבה ביקורתית בהבנת טבע המציאות.
- אפלטון: תלמידו של סוקרטס, אפלטון הרחיב על רעיונות המורה שלו, והציג את מושג הצורות (רעיונות או אוניברסליים) ואת תורת האלמוות. עבודותיו כוללות את ה’רפובליקה’ ואת ה’משתה’ (סימפוזיון).
- אריסטו: תלמידו של אפלטון, אריסטו פיתח מערכת פילוסופית משלו שהקיפה מטפיזיקה, אתיקה, פוליטיקה וביולוגיה. יצירותיו כוללות אתיקה (ניקומכאית) ופוליטיקה.
- אפיקורוס: הפילוסופיה של אפיקורוס מדגישה את החתירה להנאה והימנעות מכאב, אך הוא דוחה את הנהנתנות בטענה שאושר אמיתי נובע מחיי סגולה נקיים מתשוקות מיותרות. תורתו מגולמת במכתבים למנוסאוס.
- פרוטגוראס: כאחד הסופיסטים המוקדמים ביותר, הפילוסופיה של פרוטגורס מתמקדת ברלטיביזם ובטבעה הסובייקטיבי של האמת, ומאתגרת את המושגים המסורתיים של מציאות אובייקטיבית.
- פיתגורס: מתמטיקאי ופילוסוף זה ייסד בית ספר שהדגיש את האחדות של מתמטיקה, מוזיקה ודת. רעיונותיו תרמו לתחומי ההרמוניות, האריתמטיקה והפילוסופיה.
מונחי מפתח ורעיונות: - סופיזם : מסורת פילוסופית המאופיינת בחוכמה מעשית (phronesis), תוך שימת דגש על רטוריקה ושכנוע ולא חשיבה מופשטת.
- פלורליזם: הרעיון שמספר נקודות מבט או תיאוריות תקפות, מאתגר את הרעיון של אמת אובייקטיבית אחת.
- יחסיות: האמונה שהאמת היא ביחס לנקודת המבט או ההקשר התרבותי של הפרט, ופוגעת בתביעות מוחלטות לידע.
- סובייקטיביות: הרעיון שלחוויות ורגשות אישיים יש תפקיד מרכזי בעיצוב הבנת המציאות.
- דיאלקטיקה: שיטת חקירה הכרוכה באינטראקציה של דעות מנוגדות, המובילה להבנה עמוקה יותר של האמת באמצעות יישוב סתירות.
- הרמנויטיקה: פרשנות והסבר של טקסטים והרלוונטיות שלהם לשאלות פילוסופיות.
פילוסופים ומחברים שהוזכרו: - השימוש של אפלטון באלגוריה ביצירותיו, במיוחד ב”רפובליקה”.
- מושג הטלוס (תכלית) של אריסטו באתיקה הניקומכאית.
- ביקורתו של אפיקורוס על הפילוסופיה הסטואית במכתבים למנוסאוס.
- הציטוט המפורסם של פרוטגורס “האדם הוא המדד לכל הדברים”, המגלם את נקודת המבט הרלטיביסטית שלו.
- תרומותיו של פיתגורס למתמטיקה והשלכותיהן על החקירה הפילוסופית, במיוחד בתחום המטאפיזיקה.
- השפעת הפילוסופיה ההלניסטית על המחשבה המערבית המאוחרת יותר, כולל סטואיות, ניאופלטוניזם ונצרות.
הרצאה זו מציעה סקירה מקיפה של הרעיונות והפילוסופים העיקריים של המחשבה היוונית העתיקה, תוך הדגשת הרלוונטיות המתמשכת שלהם לדיונים עכשוויים בפילוסופיה, ספרות ואמנות. על ידי בחינת האבולוציה של רעיונות אלה על פני זמן והקשרים, המאזינים מקבלים הבנה מעמיקה יותר של המורשת האינטלקטואלית העשירה שמעצבת את הפילוסופיה המערבית.
הרצאה 07 : אדיפוס המלך – סופוקלס, טרגדיה, וחידת הספינקס
ההרצאה של אונגר מתמקדת בהצטלבות של שירה ואתיקה בפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד ביחס לכתביו של אריסטו. הדובר דן כיצד רעיונותיו של אריסטו על פואטיקה ואתיקה שזורים זה בזה, וכיצד הם מודיעים זה לזה. ההרצאה מתחילה בדיון בהקשר שבו כתב אריסטו, כולל האקלים הפוליטי והתרבותי של יוון העתיקה. אונגר מדגיש את החשיבות של הבנת ההקשר הזה כדי להעריך את הניואנסים של רעיונותיו של אריסטו. לאחר מכן הוא מתעמק בניתוח מפורט של הפואטיקה של אריסטו, תוך שימת דגש על הדרכים שבהן מושגי הקתרזיס, הפאתוס והאתוס שלו מושרשים בתיאוריות האתיות שלו. אונגר דן גם בקשר בין רעיונותיו של אריסטו על שירה לאלו של פילוסופים יוונים קדומים אחרים, כמו אפלטון ואריסטופאנס. הוא מדגיש את הדרכים שבהן הוגי דעות אלה עסקו זה ברעיונותיו של זה וכיצד הם תרמו לדיאלוג פילוסופי רחב יותר. לאורך ההרצאה, אונגר מסתמך על מגוון טקסטים ויצירות אמנות כדי להמחיש את נקודותיו, כולל יצירותיהם של הומרוס, סופוקלס ואוריפידס. הוא גם מתייחס לרעיונות של פילוסופים אחרים, כמו תפיסת המדינה האידיאלית של אפלטון ותפיסת הממוצע, דרך האמצע, של אריסטו. אחד הנושאים המרכזיים של ההרצאה הוא הרעיון שהאתיקה והשירה קשורים קשר בל יינתק, ושהבנה עמוקה של מערכת היחסים הזו יכולה לספק תובנות חשובות בשני התחומים. אונגר טוען שהפואטיקה של אריסטו מציעה צוהר ייחודי לתיאוריות האתיות שלו, ולהיפך. הוא גם מדגיש את החשיבות של התחשבות בהקשר ההיסטורי והתרבותי שבו נכתבו יצירות אלה, שכן הדבר יכול לשפוך אור על ההשלכות הפילוסופיות הרחבות יותר שלהן. בסך הכל, ההרצאה מספקת חקר מפורט וניואנסי של הצמתים בין שירה לאתיקה בפילוסופיה היוונית העתיקה. הדיון של אונגר ברעיונותיו של אריסטו הוא אינפורמטיבי במיוחד, ומספק הבנה עשירה של הפואטיקה והאתיקה שלו ושל יחסיהם זה עם זה ולנוף הפילוסופי הרחב יותר של יוון העתיקה.
הרצאה 08 : הלניזם
בהרצאה זו מתעמק אונגר בתחום הפילוסופיה היוונית העתיקה, בוחן את המושגים והרעיונות שעיצבו את הנוף האינטלקטואלי של אותה תקופה. תוך התמקדות ביצירותיהם של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס, אונגר חוקר את הנושאים של כבוד האדם, אילוץ מוסרי וטבעם של אלמנטים ואדם. הוא גם עוסק בפילוסופים בולטים אחרים כמו אריסטו ושפינוזה, ומציע הבנה מקיפה של ההקשר ההיסטורי וההתפתחות האינטלקטואלית של הפילוסופיה היוונית העתיקה.
נקודות עיקריות:
- כבוד האדם: אונגר מדגיש את חשיבותו של כבוד האדם כאילוץ מוסרי בפילוסופיה היוונית העתיקה. רעיון זה הוא מרכזי בעבודותיהם של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס, החוקרים את הגבולות בין אלמנטים לאדם, תוך הדגשת האופי הטרגי של אילוץ זה.
- אילוץ מוסרי: המושג אילוץ מוסרי הוא נושא שחוזר על עצמו בפילוסופיה היוונית העתיקה. אונגר דן כיצד הרעיון הזה התפתח עם הזמן, מעולמו הסטטי של אייסכילוס לגורלו האישי של סופוקלס ופרספקטיבה הדינמית של אוריפידס.
- טבע מול תרבות: אונגר בוחן את הוויכוח בין טבעם של יסודות לאדם, כפי שניתן לראות בעבודותיהם של אייסכילוס ושפינוזה. הוא מדגיש כיצד הדיון הזה משקף את האבולוציה האינטלקטואלית של הפילוסופיה היוונית העתיקה, מתפיסת עולם סטטית להבנה דינמית יותר של הקיום האנושי.
- טרגדיה: אונגר מתעמק במושג הטרגדיה בדרמה היוונית העתיקה, ובוחן כיצד היא משמשת כלי ספרותי להמחשת הגבולות בין אלמנטים לאדם. הוא דן כיצד התפתחה הטרגדיה עם הזמן, מפרומתאוס של אייסכילוס ועד לפרספקטיבה הניואנסית יותר של אוריפידס על גורל האדם.
- אתיקה: אונגר נוגע בנושא האתיקה בפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד במושג “המדע החשוב ביותר” של אריסטו. הוא מדגיש כיצד רעיון זה משקף את הדגש המושם על חקירה אתית ואת החשיבות של הבנת טבעו של הקיום האנושי בהקשר של המחשבה היוונית העתיקה.
- אבולוציה אינטלקטואלית: לאורך ההרצאה, אונגר ממחיש את האבולוציה האינטלקטואלית של הפילוסופיה היוונית העתיקה, מתפיסת עולם סטטית להבנה דינמית יותר של הקיום האנושי. הוא מדגיש כיצד התפתחות זו משתקפת ביצירותיהם של פילוסופים ומחזאים שונים, כולל אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס.
- התקשרות עם פילוסופים אחרים: אונגר מתקשר עם פילוסופים בולטים אחרים כמו אריסטו ושפינוזה, ומציע הבנה מקיפה של רעיונותיהם בהקשר של הפילוסופיה היוונית העתיקה. הוא מדגיש כיצד הפילוסופים הללו תרמו לאבולוציה של המחשבה האינטלקטואלית בתקופה זו.
- הפניות טקסטואליות: אונגר מתייחס לטקסטים ויצירות אמנות שונות, כולל פרומתאוס של אייסכילוס, אדיפוס רקס של סופוקלס ומדיאה של אוריפידס. הוא גם מזכיר יצירות אחרות כמו הפואטיקה של אריסטו והאתיקה של שפינוזה, המספקות הקשר רחב יותר להבנת הפילוסופיה היוונית העתיקה.
- נושא עיקרי: הנושא המרכזי של ההרצאה הוא התפתחות הפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד בתחום הדרמה והטרגדיה. אונגר חוקר כיצד התפתחות זו משקפת את השינויים האינטלקטואליים והתרבותיים של אותה תקופה, מתפיסת עולם סטטית להבנה דינמית יותר של הקיום האנושי.
לסיכום, הרצאתו של הנרי אונגר מציעה סקירה מקיפה של הפילוסופיה היוונית העתיקה, תוך הדגשת המושגים והרעיונות המרכזיים שעיצבו את הנוף האינטלקטואלי הזה. באמצעות התקשרותו עם פילוסופים ומחזאים שונים, אונגר ממחיש את התפתחות המחשבה ביוון העתיקה, מתפיסת עולם סטטית להבנה דינמית יותר של הקיום האנושי. ההרצאה מספקת מסגרת עשירה להבנת ההקשר ההיסטורי והמסלול האינטלקטואלי של הפילוסופיה היוונית העתיקה, מה שהופך אותה למשאב רב ערך עבור חוקרים וחובבים כאחד.
הרצאה 09 : אריסטוטלס חלק א’
ההרצאה של אונגר היא בחינה מעמיקה של ההצטלבות בין הפילוסופיה היוונית העתיקה והמחשבה הפילוסופית המודרנית. הדובר מעוניין במיוחד לחקור את רעיונותיו של אריסטו וכיצד הם השפיעו על פילוסופים עכשוויים. לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לטקסטים ויצירות אמנות שונות, ביניהם “אורגנון” של אריסטו ו”הוויה וזמן” של היידגר. הוא מזכיר גם פילוסופים ומחברים אחרים, כמו אפלטון, דקארט וסארטר.
אחד הנושאים המרכזיים הנידונים בהרצאה הוא מושג ההבנה וכיצד הוא התפתח עם הזמן. אונגר חוקר כיצד רעיונותיו של אריסטו בנושא זה פורשו ונבנו על ידי פילוסופים מאוחרים יותר, כולל היידגר. הוא גם דן בתפקיד הטרמינולוגיה בפילוסופיה ובאופן שבו מונחים מסוימים, כגון ה”קוגיטו” של דקארט, קיבלו משמעויות שונות בהתאם להקשר המקורי שלהם. נושא חשוב נוסף בהרצאה הוא הקשר בין פילוסופיה ותרבות. אונגר בוחן כיצד רעיונות פילוסופיים השפיעו על אמנות, ספרות וממצאים תרבותיים אחרים, וכיצד ממצאים תרבותיים אלה עיצבו את המחשבה הפילוסופית. הוא מדגיש את הרעיון שהפילוסופיה היא לא רק דיסציפלינה תיאורטית, אלא כזו הנטועה עמוק בהקשר התרבותי וההיסטורי. לאורך ההרצאה השימוש של אונגר בשפה ברור ותמציתי, מה שמנגיש לקהל שלו מושגים פילוסופיים מורכבים. הוא גם מציג ידע מעמיק בנושא, תוך שימוש במספר דוגמאות והפניות לתמיכה בטיעוניו. בסך הכל, ההרצאה מספקת סקירה מקיפה של ההצטלבות בין הפילוסופיה היוונית העתיקה והמחשבה המודרנית, תוך הדגשת הרלוונטיות המתמשכת של רעיונות אלה בשיח פילוסופי עכשווי.
הרצאה 10 : אריסטוטלס חלק ב’ – פואטיקה- על ההיגיון שביופי
בהרצאה זו מתעמק אונגר בפואטיקה של אריסטו, תוך התמקדות ספציפית במושג הטרגדיה והקשר שלו לאתיקה. הוא מתחיל במתן הקשר למשמעות עבודתו של אריסטו בפילוסופיה, במיוחד בתחום הפואטיקה. לאחר מכן, ההרצאה עוברת לכיוון הצגת המודל התיאורטי של אריסטו לפואטיקה, המודל התיאורטי שלו לטרגדיה והקשר שלה לאתיקה, תוך הדגשת הקשר בין דיסציפלינה זו לגישות פילוסופיות רחבות יותר. אונגר גם בוחן את מושג היופי ביחס לאתיקה, תוך שימת דגש על הרלוונטיות שלו בהבנת הקיום האנושי ואת חשיבות ההכרה במעשים הרעים. ההרצאה מכסה מספר נושאים מרכזיים הקשורים לפילוסופיה היוונית העתיקה, כולל: תרומותיו של אריסטו לפואטיקה והמודל התיאורטי שלו לטרגדיה, הקשר בין פואטיקה לאתיקה, תוך התמקדות במושג היופי, משמעות ההכרה במעשים הרעים בהבנת הקיום האנושי.
לסיכום, הרצאה זו מספקת סקירה מקיפה של הפילוסופיה היוונית העתיקה, במיוחד בתחום הפואטיקה, תוך הדגשת משמעות תרומותיו של אריסטו ואת הקשר בין פואטיקה לאתיקה. פרופסור אונגר מספק בהצלחה תיאור אינפורמטיבי ומרתק של ההרצאה, ומציע תובנות חשובות לגבי הרעיונות והמונחים שנדונו בהקשר שלה.
הרצאה 11 : חברים מספרים על ישו
ההרצאה של אונגר היא חקירה מעמיקה של ההצטלבות בין הפילוסופיה היוונית העתיקה לבין האתאיזם המודרני. אונגר מתעמק בהתפתחות ההיסטורית של מושגי אלוהים ומוסר, מהיוונים הקדמונים ועד לרנסנס, ומעבר לו. הוא דן כיצד רעיונות אלו השפיעו על המחשבה האתאיסטית המודרנית וכיצד הם ממשיכים לעצב את השיח הפילוסופי העכשווי. אונגר מתחיל בקביעת ההקשר להרצאה, ומספק סקירה קצרה של הרקע ההיסטורי של הפילוסופיה היוונית העתיקה, כולל יצירותיהם של אפיקורוס ולוקרטיוס. לאחר מכן הוא מתעמק בניתוח מפורט יותר של רעיונות הפילוסופים הללו, ומדגיש את השקפותיהם על האל, המוסר והמצב האנושי. אונגר גם בוחן כיצד מושגים אלו התפתחו עם הזמן, במיוחד בתקופה הרומית, וכיצד הם השפיעו על תנועות פילוסופיות מאוחרות יותר, כמו נצרות ואתאיזם. לאורך ההרצאה, אונגר מסתמך על מגוון רחב של מקורות אקדמיים, כולל יצירותיהם של פייר אבלארד, תומס אקווינס ואבן רושד (אבררוס). הוא גם מתייחס ליצירות אמנות וטקסטים שונים מיוון העתיקה, כמו האפוסים של הומרוס ויצירותיו של אפלטון. על ידי בחינת נקודות המבט השונות וההצטלבויות שלהן, אונגר שופך אור על המורכבות של הפילוסופיה היוונית העתיקה והרלוונטיות המתמשכת שלה למחשבה האתאיסטית המודרנית. אחד הנושאים המרכזיים של ההרצאה הוא המתח בין אמונה לתבונה בפילוסופיה היוונית העתיקה. אונגר חוקר כיצד פילוסופים מוקדמים כמו אפלטון ואריסטו התחבטו בשאלה זו, וכיצד השפיעו תגובותיהם על הוגים מאוחרים יותר. הוא גם בוחן את תפקידה של האמפיריציזם במחשבה היוונית העתיקה, במיוחד ביצירותיהם של אפיקורוס ולוקרטיוס, שהדגישו את חשיבות ההתנסות והתבוננות בהבנת עולם הטבע. נושא מרכזי נוסף של ההרצאה הוא האבולוציה של פילוסופיית המוסר ביוון העתיקה. אונגר דן כיצד פילוסופים מוקדמים כמו סוקרטס ואריסטו פיתחו את התיאוריות המוסריות שלהם, וכיצד רעיונות אלו השפיעו על מערכות אתיות מאוחרות יותר. הוא גם בוחן את תפקידה של המדינה בעיצוב ערכי המוסר וכיצד זה השתנה עם הזמן. לאורך ההרצאה, אונגר שומר על התמקדות בהיבטים האקדמיים והחינוכיים של הפילוסופיה היוונית העתיקה, ומספק חקירה מפורטת וניואנסית של רעיונות אלה. הוא אינו משתמש במידע לא אקדמי או לא רלוונטי, אלא דבק במושגי הליבה ובפילוסופיות הנדונות בהרצאה.
לסיכום, הרצאתו של הנרי אונגר מספקת בחינה מעמיקה של ההצטלבות בין הפילוסופיה היוונית העתיקה לבין האתאיזם המודרני. הוא מכסה מגוון נושאים, כולל האבולוציה ההיסטורית של מושגי אלוהים ומוסר, תפקיד האמונה והתבונה במחשבה היוונית העתיקה, וההשפעה של רעיונות אלה על השיח הפילוסופי העכשווי. בהסתמך על מגוון רחב של מקורות אקדמיים ויצירות אמנות, אונגר שופך אור על המורכבות של הפילוסופיה היוונית העתיקה והרלוונטיות המתמשכת שלה למחשבה האתאיסטית המודרנית.
