מבוא : סדרת ההרצאות של הנרי אונגר מתמקדת בניאו-מרקסיזם, ובוחנת באופן ספציפי כיצד רעיונותיו של מרקס הותאמו ושונו בדרכים שונות על ידי פילוסופים והוגים שונים. ההרצאות דנות בשימוש בכלים של מרקס למטרות שונות, כמו יישום רעיונותיו של מרקס בתחומים בהם לא עסק או שימוש בכלים שלו כנגד רעיונותיו המקוריים. התוכן מכסה מגוון נושאים כולל היחסים בין מרקס להגל, השפעתו של קאנט על מרקס ותפקידו של דקארט בפיתוח פילוסופיה חדשה. ההרצאות מתייחסות לטקסטים, יצירות אמנות ופילוסופים שונים, כגון ההיסטוריציזם של הגל, ביקורת התבונה הטהורה של קאנט והפילוסופיה של דקארט. אונגר מזכיר כמה ניאו-מרקסיסטים, כולל כאלה שיש להם קשר משפחתי לרעיונותיו של מרקס אך משתמשים בהם אחרת. בסך הכל, מטרת ההרצאות היא לספק הבנה של האופן שבו ניאו-מרקסיסטים משתמשים בכלים של מרקס בדרכים חדשות ובמקביל לחקור את הניואנסים והמורכבות של רעיונותיו המקוריים.
הערה : הטקסט הדן בהרצאות אלה נוצר על ידי אינטיליגנציה מלאכותית. תמלול ההרצאות נעשו אוטומטית על ידי מודל ‘ויספר’ של ‘אופן אַיי אָיי’, ניתוח התוכן על ידי מודל ‘לאמה 2’ של ‘מטא’.
הרצאה 01 : הרצאת פתיחה, ההרצאה מתחילה בהצגת הניאו-מרקסיזם ככלי עבודה המשמש את מרקס ואנגלס בפועל. אונגר מסביר שהם לא יתמקדו בניאו-מרקסיזם כתיאוריה חיצונית אלא יבינו אותו כמתודולוגיה פנימית להיסטוריציזם של מרקס. לאחר מכן צוללת ההרצאה לתוך ההיסטוריציזם של הגל, שהייתה תגובה למורו קאנט, ולאופן שבו לקאנט היו מאפיינים דומים גם לברית החדשה וגם לדקארט. לאחר מכן דן אונגר כיצד דקארט נחשב לאבי הפילוסופיה החדשה, אך הם לא יעצרו שם מכיוון שהם שואפים לחקור את הגל עוד יותר. לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את מיקודה לדיונים מקדימים על תוכנו, הכיוון והשפעתו של הניאו-מרקסיזם.
אונגר מסביר שהניאו-מרקסיזם נותן להם מושגים פילוסופיים, מה שמקל ומקיף יותר עבור האינטלקטואלים שהם מלמדים. הם מתייחסים גם לפילוסופים או לסופרים המוזכרים במהלך הקורס, כגון קאנט, הגל, דקארט וניאו-מרקסיסטים. ההרצאה מספקת הסבר מפורט על המתודולוגיה הפנימית של הניאו-מרקסיזם, הקשר שלו לפילוסופיות אחרות כמו ההיסטוריציזם, ויישומיו המעשיים עבור אינטלקטואלים והחברה בכללותה.
הרצאה 02 : אונגר מדבר על הניאו-מרקסיזם, ובמיוחד בוחן כיצד רעיונותיו של מרקס הותאמו ושונו בעת המודרנית. הדובר מדגיש את חשיבות השימוש בכלים, במיוחד אלה שהמציא מרקס עצמו, כדי להבין את המורכבות של הניאו-מרקסיזם. אונגר מתחיל בהדגשת ההבדלים בין מודלים אינטלקטואליים של ניאו-מרקסיזם לבין הפרקטיקות והאמונות הממשיות המצויות בחברה העכשווית. לטענתו, בעוד שאנשים רבים עשויים להזדהות כניאו-מרקסיסטים, יש פער משמעותי בין הבנתם את הרעיונות של מרקס לבין היישומים בעולם האמיתי של מושגים אלה. כדי להתמודד עם הפער הזה, פונה אונגר להתפתחות ההיסטורית של המרקסיזם, ובוחן כיצד רעיונותיו המקוריים של מרקס התפתחו עם הזמן. הוא מציין שבעוד שהיבטים מסוימים של המרקסיזם, כמו קומוניזם, אינם קשורים זה לזה, חלקים אחרים של הפילוסופיה, כמו הכוח הדמיוני של הניאו-מרקסיזם, מעניינים וחשובים במיוחד. אונגר מתייחס גם לפילוסופים ומחברים שונים, ביניהם אדורנו, אשר נתפס כמשפיע מוקדם של המחשבה הניאו-מרקסיסטית. הוא מזכיר גם את הגל, הוגה משפיע בפיתוח רעיונותיו של מרקס. לאורך ההרצאה מדגיש אונגר את חשיבות הבנת הניואנסים של המרקסיזם וכיצד הותאם בעת החדשה. אונגר מעודד מיקוד בהתפתחות האינטלקטואלית של המרקסיזם כחלק מרתק מההיסטוריה האנושית ומהתהליכים המנטליים.
הרצאה 03 : הנרי מזכיר את הגל, קאנט ודקארט כפילוסופים בעלי השפעה. אונגר מציע שהניאו-מרקסיזם הוא כלי להבנת שינויים מודרניים, אך גם מכיר בכך שהוא יכול להיות שמידת הרלוונטיות והנכונות שלו משתנה. הוא מגדיר את המרקסיזם כאחד המודלים היפים ביותר שהמציא המוח האנושי, ומציין את יעילותו עד המאה ה-20. בשל כך, ולדאו דווקא כדי ‘לשווק’ או ‘לתמוך’ במרקסיזם, עלינו ללמוד להכיר את המודל הזה. ההרצאה נוגעת מאוחר יותר בפוסט-מודרניזם, שאונגר רואה בו המשך מסויים של ניאו-מרקסיזם, כאשר כמה מבקרים כמו ג’יימסון מייצגים נקודת מבט ניאו-מרקסיסטית ופוסט-מודרנית כאחד. הספרות של איין ראנד מוזכרת גם כדרך לפקוח את עיניהם של אנשים, במיוחד אלה העובדים בתוך אידיאולוגיות מרקסיסטיות, למשל בהיבט שבו היא מתייחסת לאותו פרוליטר, שמוגדר על ידי כך שאין לו בעלות על ידי כח הייצור שלו.
הרצאה 04 : ההרצאה מתחילה בהצגת המושג ניאו-מרקסיזם, שהוא מסגרת תיאורטית המבקשת להתבסס ולשנות את המחשבה המרקסיסטית המסורתית. אונגר מסביר שהניאו-מרקסיזם אינו פרשנות חדשה למרקסיזם אלא ניסיון לעדכן ולחדד אותו עבור החברה העכשווית. לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את מיקודה לרעיון החברה האנושית בקפיטליזם על פי הבנתו של קרל מרקס. אונגר מסביר כי מרקס האמין שהחברה מחולקת לשני מעמדות עיקריים: הבורגנות והפרולטריון, כאשר האחרון הוא המעמד השולט. הוא גם מזכיר כי מרקס ראה בחברה רשת מורכבת של מערכות יחסים בין יחידים וקבוצות, כאשר אינדיבידואל או קבוצה אחד מחזיקים בכוח על האחרים. לאחר מכן דן אונגר במושג אונטולוגיה, אפיסטמולוגיה, אתיקה ורעיונות פילוסופיים אחרים המרכזיים ביצירתו של מרקס. הוא מדגיש כיצד הגותו של מרקס שאבה רבות מהפילוסופיה הקלאסית וכיצד שילב את הרעיונות הללו בתיאוריה שלו. אונגר מזכיר במפורש את ז’אן פול סארטר ואת תפיסתו של “מחויבות האדם לאדם” כנקודת התייחסות אפשרית להבנת רעיונותיו של מרקס. לאחר מכן, ההרצאה פונה לנושא החברה האנושית בקפיטליזם, תוך התמקדות כיצד ראה מרקס את היחסים בין הבורגנות לפרולטריון. אונגר מציין כי מרקס האמין כי מערכת יחסים זו מאופיינת בקונפליקט ובאי שוויון, כאשר הבורגנות מחזיקה בשלטון על הפרולטריון. הוא גם מדגיש כיצד ראה מרקס את הפרולטריון כמעמד מהפכני בעל פוטנציאל להפיל את הבורגנות ולהקים חברה שוויונית יותר. לאורך ההרצאה מתייחס אונגר לטקסטים וליצירות אמנות שונות שהינם מרכזיים ביצירתו של מרקס, לרבות המגנום אופוס שלו “Das Kapital”. הוא מזכיר גם פילוסופים ומחברים אחרים שהשפיעו על הגותו של מרקס, כמו דייוויד יום ואדם סמית’. בסך הכל, ההרצאה מספקת סקירה מקיפה של הניאו-מרקסיזם והקשר שלו לתיאוריה המרקסיסטית המסורתית. הוא מדגיש את המושגים הפילוסופיים המרכזיים העומדים בבסיס עבודתו של מרקס וכיצד הם ממשיכים להיות רלוונטיים כיום.
הרצאה 05 : הניאו-מרקסיזם, שהוא פרשנות עכשווית לתיאוריה המרקסיסטית המתמקדת בהצטלבות של אי-שוויון חברתי וכלכלי. אונגר, מתחיל במתן הקשר כלשהו על מערכת החינוך הישראלית וכיצד היא קשורה לנושא הנדון. אונגר מסביר כי מרקס האמין שיהיה צורך להרוס פיזית את עמדת הבורגנות לטובתה ולטובת האנושות. רעיון זה נדון בהקשר של הגלובליזציה והשפעת הטכנולוגיה על הפרולטריון. אונגר מתייחס חברה חקלאית, ולעבדות ברומא כדוגמאות לצורות שונות של ארגון חברתי לאורך ההיסטוריה. לאחר מכן הוא דן כיצד התחיל הקפיטליזם בסביבות 1780-1790 וכיצד הוא התפתח מאז. לאחר מכן מעביר אונגר את הפוקוס לרעיון ה’אנטפרמדונג’ entfremdung (ניכור בין העובד לעבודתו), אשר לא נמצא על ידי מרקס אך הפך למונח פופולרי במהותנות הצרפתית, הגרמנית ואחר כך הפילוסופיה הצרפתית. הוא מזכיר שפירושו של ביטוי זה שלילה. ההרצאה ממשיכה עם אונגר שדן בפילוסופים וסופרים שונים, ביניהם הגל. לאחר מכן מדבר אונגר על האופן שבו הפרולטריון איבד את מהות ההבנה שלו בגלל הקפיטליזם וכיצד ייתכן שיהיה צורך במהפכה כדי לטפל בסוגיה זו. הוא מסיים את ההרצאה בכך שמזכיר כי ישנם מכשולים רבים המציבים את עצמם בניסיון להשמיד פיזית את הבורגנות, אך הוא מאמין שזה הכרחי לטובתם ולטובת האנושות.
הרצאה 06 : כדי לספק תיאור משוכלל ואינפורמטיבי של ההרצאה, אצטרך לפרק אותה למרכיביה האישיים ולנתח כל חלק בנפרד:
1. הקדמה : בחלק זה מציג הנרי אונגר את מושג הניאו-מרקסיזם ואת הרלוונטיות שלו בהבנת תופעות חברתיות ופוליטיות עכשוויות. הוא מסביר שניאו-מרקסיזם הוא מונח המשמש לתיאור הדרכים השונות שבהן רעיונותיו של מרקס פורשו מחדש ויישמו בנושאים עכשוויים, לרוב בשילוב עם מסגרות תיאורטיות אחרות.
2. אסכולת פרנקפורט : בחלק זה מספק אונגר סקירה של אסכולת פרנקפורט, קבוצת הוגים הקשורה לאוניברסיטת פרנקפורט שפיתחה רעיונות ניאו-מרקסיסטיים באמצע המאה ה-20. הוא מזכיר דמויות מפתח כמו מקס הורקהיימר, תיאודור אדורנו והרברט מרקוזה, ודן בתרומותיהם לניאו-מרקסיזם.
3. הקשר היסטורי : אונגר דן בהקשר ההיסטורי של הניאו-מרקסיזם, לרבות עליית הפשיזם באירופה בתקופת בין המלחמות והתפתחותה שלאחר מכן של המחשבה הניאו-מרקסיסטית כתגובה לתופעה זו. הוא מדגיש את החשיבות של הבנת השורשים ההיסטוריים של הניאו-מרקסיזם כדי להעריך את הרלוונטיות העכשווית שלו.
4. תיאוריות ההיסטוריה : בחלק זה חוקר אונגר את תיאוריות ההיסטוריה השונות שהן מרכזיות בחשיבה הניאו-מרקסיסטית. הוא דן במושג “דיאלקטיקה היסטורית”, הטוען שההתפתחות ההיסטורית מונעת מקונפליקט ומאבק בין קבוצות חברתיות שונות. הוא גם מזכיר את רעיון ה”דטרמיניזם החברתי”, הגורס שמבנים כלכליים וחברתיים מעצבים את התודעה וההתנהגות האנושית.
5. ביקורת על הקפיטליזם המודרני : אונגר מותח ביקורת על מערכות קפיטליסטיות מודרניות, ומדגיש את הסתירות והמגבלות הטבועות בהן. הוא טוען שהקפיטליזם מבוסס על יחסים נצלניים בין בעלי הון לעובדים, המובילים לניכור ואי שוויון. הוא מזכיר גם את המושג “תעשיות תרבות”, המתייחס לדרכים שבהן ייצור תרבותי מעוצב על ידי כוחות כלכליים ופוליטיים.
6. תפקידה של האמנות : בחלק זה דן אונגר בתפקידה של האמנות במחשבה הניאו-מרקסיסטית. הוא טוען שאמנות אינה רק השתקפות של המציאות אלא יכולה גם לעצב אותה, לספק אמצעי לאתגר אידיאולוגיות דומיננטיות ולקדם שינוי חברתי. הוא מזכיר יצירות אמנות ואמנים ספציפיים שהושפעו מהניאו-מרקסיזם כגון בודריאר.
7. מסקנה : בחלק האחרון של ההרצאה אונגר מסכם את נקודות המפתח שהעלה וחוזר על חשיבותו של הניאו-מרקסיזם בהבנת תופעות חברתיות ופוליטיות עכשוויות. הוא מדגיש את הצורך להמשיך ולפתח ולחדד את המחשבה הניאו-מרקסיסטית כדי להתמודד עם אתגרים ומאבקים מתמשכים.
לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לפילוסופים ומחברים שונים, ביניהם מרקס, הורקהיימר, אדורנו, מרקוזה ובודריאר. הוא גם מסתמך על מגוון של מסגרות תיאורטיות, כגון סטרוקטורליזם ופסיכואנליזה, כדי לספק הבנה מקיפה של המחשבה הניאו-מרקסיסטית. בסך הכל, ההרצאה מספקת ניתוח מפורט וניואנסים של הניאו-מרקסיזם, תוך הדגשת הרלוונטיות והחשיבות שלו בחוגים אינטלקטואלים ופוליטיים עכשוויים.
הרצאה 07 : בתחילת ההרצאה, אונגר מסביר שהניאו-מרקסיסטים, אחדים לא בהסכמה עם השאר, אבל יש ביניהם קשר משפחתי, והקשר המשפחתי הוא גנטי. לאחר מכן ממשיך אונגר ומסביר שכל ניאו-מרקסיסט משתמש ברעיונות של מרקס בצורה אחרת, וזו הסיבה שהם עשו מאמץ להשתלט על הרעיונות של מרקס. לאחר מכן מדגיש אונגר את השראתו של מרקס מעקרונות ברורים כנקודה החשובה ביותר שתביא לדיון הניאו-מרקסיסטי. הוא מזכיר כיצד מרקס מדבר על היסטוריה ותיאוריה, וכיצד הוא עובד עם כל העקרונות הבסיסיים של המודרניות. אונגר גם מציין כי מרקס חושב שיש שוויון וקוהרנטיות, במיוחד בתוך הקפיטליזם ובקרב הוגים גדולים כמו אייזק ניוטון ומשוררים. בהמשך ההרצאה דן אונגר כיצד חלק מהניאו-מרקסיסטים ממשיכים עם הפרשנות של מרקס בעוד שאחרים יוצאים ממנה. הוא מזכיר את לנין ופלחאנוב כדוגמאות לאלה שממשיכים במרקסיזם הקלאסי, במיוחד באמנות. אונגר גם מציין שדן, סטודנט, מעלה שאלה לגבי מה לנין היה אומר על נפילת הקומוניזם אילו היה חי היום. אונגר מגיב בהשערה שלנין יחזור ככל הנראה לגל הראשון של הקומוניזם ויארגן אותו מחדש מאחר שהוא מת לפני שניתן יהיה להשיג ארגון מחדש מוחלט של המערכת. לאחר מכן, אונגר מעביר את המיקוד שלו למטא-מתודולוגיה, ודן כיצד המודל קוהרנטי וכיצד הרעיונות של מרקס משמשים בדרכים שונות על ידי ניאו-מרקסיסטים. הוא מזכיר שסטלין היה פתולוג ידוע והרפואי ביותר בעולם. לאורך ההרצאה מתייחס אונגר לטקסטים ויצירות אמנות שונות, ביניהם יצירותיו של מרקס, ספרו של לנין מ-1908 ושירה. הוא מזכיר גם פילוסופים, מדענים, משוררים ומחברים (למשל אייזק ניוטון). ההרצאה מספקת סקירה מקיפה של הניאו-מרקסיזם, עקרונותיו וכיצד הוא שונה מהמרקסיזם המסורתי.
הרצאה 08 : בתחילת ההרצאה מזכיר אונגר שהוא ידון בספר ספציפי, אותו הוא מכנה “הדיאלקטיקה של הנאורות”. ספר זה יצא לאור בשנת 1944 ונחשב לטקסט יסוד של הניאו-מרקסיזם. אונגר מדגיש שהניאו-מרקסיזם אינו מקום או פילוסופיה בודדים, אלא תנועה מגוונת ומורכבת בעלת דורות והשפעות מרובות. לאחר מכן נכנס אונגר לדיון בהקשר ההיסטורי שבו התפתח הניאו-מרקסיזם, ומדגיש את חשיבותה של אסכולת פרנקפורט והשפעתה על התפתחות המחשבה הניאו-מרקסיסטית. הוא מזכיר כמה פילוסופים ומחברים מרכזיים הקשורים לאסכולת פרנקפורט, ביניהם מקס הורקהיימר, תיאודור אדורנו ואריך פרום. לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את הפוקוס לדיון ברעיונות ובמושגים המרכזיים המרכזיים בניאו-מרקסיזם, כגון ביקורת התבונה אינסטרומנטלית, תפקידה של התרבות בחברה והקשר בין היסטוריה לתיאוריה. אונגר נוגע גם בנושא של ניאו-אומה וכיצד היא קשורה לניאו-מרקסיזם. לאורך ההרצאה מתייחס אונגר לטקסטים ויצירות אמנות שונות הרלוונטיים לדיון בניאו-מרקסיזם. אלה כוללים ספרים של לואי אלתוסר ופייר בורדייה, וכן יצירות אמנות וספרות המשקפות את רעיונות הניאו-מרקסיזם. אונגר מסיים את ההרצאה בהדגשת החשיבות של הבנת הניאו-מרקסיזם בהקשרו ההיסטורי והכרה במגוון נקודות המבט בתוך התנועה. הוא מעודד את המאזינים לגשת לניאו-מרקסיזם מתוך הבנה מגוונת של מורכבויותיו וקשורות הדדית עם מגמות פילוסופיות ותרבותיות אחרות.
הרצאה 09 : ההרצאה מתחילה בכך שהנרי אונגר מדגיש את החשיבות של הבנת ההקשר של הניאו-מרקסיזם, במיוחד ביחס לעבודתו של הרברט מרקוזה. אונגר מציין כי הספר “דיאלקטיקה של הנאורות” הוא מכריע בהקשר זה, שכן הוא מתווה את הגישה הדיאלקטית להבנת הנאורות והחברה. לאחר מכן מעביר אונגר את הפוקוס לרעיון שהקפיטליזם התפתח באופן משמעותי מאז שכתבו עליו מרקס, אנגלס ואחרים. הוא טוען שהשקפותיהם על קפיטליזם אינן לגמרי מדויקות כיום וכי יש צורך לבחון מחדש את הרעיונות הללו לאור השינויים העכשוויים. זה מוביל את אונגר לדון במושג הדמוקרטיה בישראל ובמה הוא שונה מהדמוקרטיות של אתונה העתיקה או שוויץ המודרנית. לאחר מכן מפנה אונגר את תשומת לבו למונח “קפיטליזם”, שלטענתו עבר שינויים משמעותיים מאז הקמתו. הוא מציין שהקפיטליזם של ימינו אינו זהה לקפיטליזם של זמנו של מרקוזה, מה שמוביל את אונגר לדון בקפיטליזם ובאופן שבו הוא מתהווה כמוצג כוזב. לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לפילוסופים ומחברים שונים, ביניהם אפלטון, גאורגי לוקאץ’ ומרקוזה.
אונגר מסביר את חשיבות עבודתו של מרקוזה ומתרחב בהדרגה בנושאים קשורים כמו התפתחות הקפיטליזם ותפיסת הדמוקרטיה. הוא מספק הסברים מפורטים לכל רעיון, תוך התייחסות לטקסטים ויצירות אמנות רלוונטיות כדי לתמוך בטיעוניו. אונגר מציע חקר מעמיק של רעיונות ניאו-מרקסיסטים והתוויה של הרלוונטיות שלהם לחברה העכשווית, תוך הדגשת הצורך בבחינה ביקורתית מתמשכת של קפיטליזם ודמוקרטיה.
הרצאה 10 : ניאו-מרקסיזם, הוא הדור השלישי של המחשבה המרקסיסטית. אונגר מתחיל בביסוס ההקשר של ההרצאות, ומדגיש את הרלוונטיות של עבודתו של הברמאס בהבנת המצב הנוכחי של המדיניות הכלכלית והשפעתה על חייהם של אנשים. הברמאס מתייחס לניאו-מרקסיזם במובן פילוסופי. לאחר מכן, ההרצאה עוברת לדון בקשר שבין רעיונותיו המקוריים של מרקס לבין המצב הנוכחי של הקפיטליזם. אונגר טוען שמחשבותיו של מרקס לא נועדו להילקח מילולית, אלא כדרך להבין את הדטרמיניזם הקיים בחברה. הוא מציע שהדטרמיניזם שאין לנו הוא מה שהופך את הניאו-מרקסיזם לרלוונטי היום. לאחר מכן, הדובר מתייחס לניאו-מרקסיסטים של אסכולת פרנקפורט ולרעיונותיהם לגבי מבנה החברה. הוא מסביר כיצד הרעיונות הללו שונים מהמרקסיזם הקלאסי, תוך התמקדות בתפקידה של האידיאולוגיה בעיצוב הבנתנו את המציאות. אונגר נוגע גם בנושא דקארט והשפעתו על הפילוסופיה המערבית, ומדגיש את חשיבות תרומתו לעתיד המחשבה. לאורך ההרצאה, אונגר מתייחס לפילוסופים ומחברים שונים, ביניהם הברמאס, מרקס, דקארט והניאו-מרקסיסטים של אסכולת פרנקפורט. הוא גם מצייר קשרים בין הוגים אלה לבין סוגיות עכשוויות בחברה, כמו קפיטליזם וחינוך. בסך הכל, ההרצאה מספקת סקירה מקיפה של המחשבה הניאו-מרקסיסטית, ההקשר ההיסטורי שלה והרלוונטיות שלה לחברה המודרנית.
הרצאה 11 : הנרי אונגר דן בניאו-מרקסיזם, פרשנות עכשווית לתיאוריה המרקסיסטית המבקשת לעדכן ולהרחיב את רעיונותיו של מרקס. החל ממקורות הניאו-מרקסיזם בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, תוך אזכור ספציפי של גאורגי לוקאץ’ כדמות מפתח בתנועה זו. לאחר מכן מתעמק אונגר ברעיונות המרכזיים של הניאו-מרקסיזם, כולל המושג “עיוות” וכיצד הוא קשור למושג “הקיום האמיתי” של מרקס. הוא נוגע גם ביחסים שבין ניאו-מרקסיזם לפילוסופיה ניטשיאנית, במיוחד בכל הנוגע לרעיון של “תהליכים דיאלקטיים”. פילוסופים נוספים שהוזכרו בהרצאה כוללים את אדם סמית וקרל מרקס עצמו. לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את המיקוד שלה להיבטים הספציפיים יותר של הניאו-מרקסיזם, כגון תפקיד המטאפיזיקה והדמיון בהבנת הקפיטליזם, וכיצד ניתן ליישם את הרעיונות של מרקס על החברה העכשווית. לאורך ההרצאה, אונגר משתמש באנלוגיות מתמטיות ופילוסופיות כדי להמחיש את נקודותיו, מה שהופך את ההרצאה לאינפורמטיבית ומרתקת כאחד.
הרצאה 12 : ההרצאה מתחילה בהצגת נושא הניאו-מרקסיזם, שהוא פרשנות עכשווית לתיאוריה המרקסיסטית המבקשת לעדכן ולהתאים אותה למאה ה-21. אונגר מסביר שהניאו-מרקסיזם אינו גישה רוויזיוניסטית או רוויזיוניסטית למרקסיזם אלא פרשנות מחודשת של רעיונותיו של מרקס לאור התפתחויות ואתגרים היסטוריים חדשים. לאחר מכן, ההרצאה עוברת לדון בחשיבות של הבנת ההקשר התרבותי של המרקסיזם, ובמיוחד את תפקידה של התרבות בעיצוב התפיסות שלנו לגבי ההיסטוריה והחברה. אונגר טוען שהתרבות אינה ישות נפרדת מההיסטוריה או הפוליטיקה אלא חלק בלתי נפרד ממנה, ושניתוח ביקורתי באמת של המרקסיזם חייב לקחת זאת בחשבון. כדי להמחיש את דבריו, אונגר מתייחס לכמה פילוסופים ומחברים, ביניהם וולטייר, רוסו, דידרו ואוגוסטינוס, בין היתר. הוא מציין כי הוגים אלה, למרות שחיו לפני מרקס, היו מרכיבים מרכזיים בעיצוב המסורת התרבותית המערבית והבנתה את הטבע האנושי. אונגר טוען שניתוח גנאלוגי של דמויות תרבות אלו יכול לספק תובנות חשובות לגבי מקורותיה והתפתחותה של המחשבה המרקסיסטית. לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את מיקודה למושג “תרבות התרבות”, שאונגר רואה בה היבט מרכזי של הניאו-מרקסיזם. הוא מסביר שהמונח הזה מתייחס לאופן שבו חפצים ופרקטיקות תרבותיות מעצבים את הבנתנו את ההיסטוריה, הפוליטיקה והחברה. אונגר מציין כי רעיון זה קשור קשר הדוק לרעיון הפרספקטיבה ה”היסטוריציסטית”, הרואה בהיסטוריה תהליך מתמשך של היווצרות דפוסים ולא כסדרה של אירועים בדידים. כדי להמחיש את דבריו, אונגר מתייחס לכמה טקסטים ויצירות אמנות, כולל הרפובליקה של אפלטון, הפוליטיקה של אריסטו ויצירותיהם של שפינוזה ולייבניץ. הוא מציין שהפילוסופים והאמנים הללו מספקים דוגמאות חשובות לאופן שבו חפצים תרבותיים יכולים לעצב את הבנתנו את ההיסטוריה והחברה, וכיצד הבנה זו יכולה להשפיע על הפרקטיקות הפוליטיות והחברתיות שלנו. לאורך ההרצאה מדגיש אונגר את חשיבות ביצוע ניתוח דיאלקטי של חומרי גלם, לרבות חפצי תרבות ואירועים היסטוריים. הוא טוען שגישה זו מאפשרת לנו לחשוף את ההנחות וההטיות הנסתרות העומדות בבסיס הבנתנו את ההיסטוריה והחברה ולערער על הנחות אלו על מנת לפתח נקודת מבט ביקורתית וניואנסית יותר. לבסוף, אונגר מסיים את ההרצאה בהדגשת החשיבות של הגישה למרקסיזם כמסגרת המתפתחת ומתאפיינת כל הזמן להבנת העולם. הוא טוען שגישה זו דורשת נכונות לעסוק בהתפתחויות ואתגרים היסטוריים חדשים על מנת לעדכן ולחדד את הבנתנו את התיאוריה המרקסיסטית.
הרצאה 13 : ההרצאה מתחילה בהגדרת הניאו-מרקסיזם והקשר שלו לתקופת ההשכלה. אונגר מסביר שהניאו-מרקסיזם רואה בנאורות מושג אנטי-סימטרי הכולל את כל היסודות שקאנט רצה לבנות דרכם. האסתטיקה היא תפיסת התרבות, והאסתטיקה היא הביקורת על השינוי. לכן, הבנת המשמעות של הנאורות בניאו-מרקסיזם היא קריטית. לאחר מכן, הדובר מעביר את הפוקוס לנקודת המבט של מרקס על בנייה וכיצד היא קשורה לטכנולוגיות ולפרקטיקות של החיים. הם מסבירים כי מרקס רואה את אלה כדרך לבנות את הרוח, כלשונו. חלק זה מכונן את הבסיס להמשך ההרצאה. החלק הבא של ההרצאה מתעמק בהבדל בין הבנת הנאורות מנקודת מבט ניאו-מרקסיסטית לעומת האופן שבו היא הייתה מובנת על ידי פילוסופים כמו לסינג, וולטייר או דידרו. הדובר מדגיש שני סוגים של הבדלים: האחד נובע מנקודות המבט השונות שלהם והשני עקב הקשר היסטורי. הם מדגישים שההגליאניזם המרקסיסטי, או התפיסה שיסודות המחשבה הם תוצרים של תקופה, מוסיפה רובד שלישי של הבדל בין הבנות בעבר להווה. לאחר מכן, ההרצאה מעבירה את מוקדיה לספרם של אדורנו והוקהיימר שנכתב ב-1944, הדיאלקטיקה של הנאורות, שצמח בחוגים ניאו-מרקסיסטים. הביטוי “דיאלקטיקה” הוא שיטת חשיבה כמו מכלול מסקנות. יש קבוצה של מסקנות סילוגיסטיות, שנדונות בהקשר זה.
הרצאה 14 : בחלק הראשון דן אונגר במקורותיו של הניאו-מרקסיזם ובמה הוא שונה מהמרקסיזם המסורתי. הוא מסביר שהניאו-מרקסיסטים דוחים את הרעיון של שיטה אחת ואוניברסלית לניתוח החברה ובמקום זאת מאמצים גישה פלורליסטית יותר, מתוך הכרה במגוון החוויות והפרספקטיבות החברתיות.
בחלק השני מתמקד אונגר בביקורת הקפיטליזם שמציעים הניאו-מרקסיסטים. הוא מציין שבעוד שהמרקסיזם המסורתי ראה בקפיטליזם מערכת ליניארית עם התחלות ונקודות קצה ברורות, הניאו-מרקסיזם רואה בו רשת מורכבת של יחסי כוח שמתפתחים כל הזמן. אונגר גם מדגיש את חשיבות האבחון בתיאוריה הניאו-מרקסיסטית, הכוללת ניתוח הדרכים שבהן פועל כוח בתוך החברה כדי לשמור על אי-שוויון.
בחלק השלישי חוקר אונגר את הקשר בין ניאו-מרקסיזם לפוסט-מודרניזם. הוא מציין שבעוד שניאו-מרקסיסטים דוחים את הרעיון של שיטה יחידה ואוניברסלית לניתוח החברה, הם גם מכירים בחשיבות ההכרה בדינמיקת הכוח בתרבות ובאמנות. אונגר מתייחס לעבודותיהם של ז’אן בודריאר ופרדריק ג’יימסון כדי להמחיש כיצד ניתן ליישם את הניאו-מרקסיזם בניתוח תרבותי.
בחלק הרביעי מפנה אונגר את תשומת לבו לביקורת על פוליטיקת הזהויות שמציעים הניאו-מרקסיסטים. הוא טוען שבעוד שהמרקסיזם המסורתי ראה במאבק המעמדי את הכוח המניע העיקרי של השינוי ההיסטורי, הניאו-מרקסיזם מכיר בחשיבותן של זהויות חברתיות אחרות כמו גזע, מגדר ומיניות בעיצוב יחסי כוח בתוך החברה. אונגר דן גם ברעיון ה”פלורליזם”, המתייחס להכרה במספר נקודות מבט וחוויות בתוך הקשר חברתי נתון.
בחלק האחרון, אונגר מהרהר על ההשלכות של הניאו-מרקסיזם על השיח הפוליטי העכשווי. הוא טוען שבעוד שהניאו-מרקסיזם מציע תובנות חשובות לגבי הדינמיקה הכוחנית המורכבת הפועלת בחברה, הוא מתמודד גם עם אתגרים מבחינת יכולתו להציע פתרונות פוליטיים קונקרטיים. אף על פי כן, אונגר מסיק שהניאו-מרקסיזם נותר מסגרת חשובה ומשפיעה להבנת המורכבות של חברות קפיטליסטיות עכשוויות.
במהלך ההרצאה, אונגר מתייחס למגוון פילוסופים ומחברים, כולל קרל מרקס, פרידריך ניטשה, מישל פוקו וסטיוארט הול. הוא גם מסתמך על מגוון יצירות אמנות וטקסטים תרבותיים כדי להמחיש את נקודותיו, כמו סרטו של דיוויד פינצ’ר Fight Club ותוכנית הטלוויזיה The Sopranos. בסך הכל, הרצאתו של אונגר מספקת סקירה מקיפה של הניאו-מרקסיזם, תוך הדגשת מושגי המפתח, החוזקות והמגבלות שלו, תוך מיקומו בתוך מגמות אינטלקטואליות ותרבותיות רחבות יותר.
