שיעור 1 
הסוגיה המרכזית של המאה ה19 היא שאלת החופש. אנשים החלו לשאול ולהתעניין בשאלות- ''מהו חופש?'', ''האם האדם חופשי'' וכו'. שאלות אלה צצו מכיוון שבסביבות המאה ה16, האדם החל להשתחרר מן האמונה באלוהים, מהרבה סיבות: מציאה ותרגום של כתבי אפלטון נוספים, שהחלו לערער על השליטה המוחלטת של אריסטו, שהיה דומיננטי בקרב הכנסייה. מהפכת המדע ועוד. בעולם העתיק לא היה טעם לדבר על חופש רצון, מכיוון שאלוהים הוא שכיוון כביכול את העולם כרצונו. אין טעם לדבר על הרצון והחופש שלי, אם אני כפוף לכוח גדול ממני. אך לאחר מהפכת המדע, האנושות התחילה לראות את העולם באור של דדטרמיניזם מכניסטי. האנושות התחילה להאמין שלכל דבר יש הסבר מכני, דדרמיניסטי (מחובר בשרשרת של סיבה ותוצאה), ושעלינו רק לגשת לשם עם צרור המפתחות הזה והעולם יתגלה לנו במלוא בהירותו. (זה גם בדיוק מה שעשה פרויד עם מושג הנפש בתחילת המאה ה-20). תיפסה דדטרמניסטית זו הייתה רווחת במאות ה17 וה-18. 
תפיסה דדטרמינסטית זאת הגיעה לשיאה עם פרסום מסה של פייר-סימון לפלס- ''חיבור פילוסופי על הסתברויות'':
''אנו יכולים להחשיב את מצבו הנוכחי של היקום כתוצאה בלתי נמנעת של עברו וכסיבה של עתידו. אינטלקט אשר ברגע מסוים ידע את כל הכוחות אשר הציבו את הטבע בתנועה, ואת כל המיקומים של כל הפריטים מהם מורכב היקום, ואם האינטלקט הזה היה עוצמתי מספיק כדי להפעיל אנליזה מתאימה על המידע הזה, הוא יתמצת בנוסחה יחידה את התנועות של הגופים הגדולים ביותר ביקום כמו גם את זו של האטום הזעיר ביותר; בעבור אינטלקט כזה שום דבר לא יהיה לא־וודאי והעתיד בדיוק כמו העבר יהיה נוכח לנגד עיניו.''
לפלס טוען שעקרונית, אם היה לנו את הידע על כל פרט ביקום, היינו יכולים לבצע אנליזה ולא תהיה לעולם אי-ודאות. נוכל להכיר את העולם על נקלה עד לפרט הקטן ביותר, ושום דבר לא יהיה מוטל בספק, מכיוון שהעולם בנוי אך ורק על מערכות דדטרמיניסטיות. 

מסקנות אלה החלו להרגיז את האומנים והמושררים, אשר שמו את האדם ואת חופשו במרכז הקיום. האדם החל להרגיש כלוא בתוך המערכת הזאת. אם הכל דדטרמיניסטי אין שום ערך לאדם. 

העימות בין רצון חופשי לטדרמיניזם- תחנות מרכזיות
מושגי יסוד- חירות, רצון, דטרמיניזם. למשל שאלתו של שופנהאור היא: האם אני שולט ברצון או שהרצון שולט בי? האם יש ''אני'' לפני הרצון, או האם הרצון קיים לפני, ואז איזה מין ''אני'' הוא שקיים?
התחנה הראשונה תהיה מבוא קצר על מנת לברר את מושגי היסוד. לקבל תמונה על מפת הזיקות בין המושגים האלה. לאחר שנבצע את המהלך הזה נסקור סקירה קצר את מושג החירות בקלאסיקה. לכן ניכנס לגיחה חטופה בתפיסת האושר והחירות אצל אריסטו והסטואיקנים, אשר חשבו שיש לנו את היכולת להשיג אושר. ב1860 המושג אושר יהפוך לדומיננטי עם ג'ון סטיוארט מיל. גיחה קצרה נוספת היא ארגון מחדש של המושג רצון חופשי בעקבות מהפכת המדע והשתלטות הדטרמיניזם המכניסטי בעידן הנאורות. על חלק מזה כבר דובר בשיעור הראשון (ניתן לראות בסיכום למעלה). לאחר מכן נעבור בקיצור לביקורת התבונה המעשית של קאנט, ודבריו על המוסר. התפתחויות קרדינליות במושג החופש במהלך המאה ה-19- האיש שהקדיש רבות לנושא זה הוא הגל. לא נעסוק בו בקורס הזה, אם כי נעסוק בתלמידיו. הגל מציע לנו את ההיסטוריציזם. ההיסטוריציזם הביא לנו את המושג ''היסטוריונים חדשים''. ההיסטורינים החדשים הוא ביטוי פוסט-סטורקטורליסטי שמגיע עד להגל. הגל משחחר סופית את האדם  של זמנו מן הדת. ניגע בהגליאנים הצעירים כמו באוור ופוירבאך. פויארבאך הוא מבשר של מרקס. מרקס לוקח את הפילוסופיה של הגל והופך אותה. וכמובן נעסוק גם בקירקגור. קירקגור הוא חידוש היסטורי, הוא בונה את הדיאלקטיקה שבין אדם לסביבה באופן חדש. קיקרגור הוא ראשון האקסיסטנציאליזם.