שיעור 10- המשך מרקסיזם

החידוש של מרקס הוא שבמובן מסוים הוא הראשון להגדיר את החשיבה האנושית כמוצר של תנאים חומריים. כשאנחנו קוראים את רוסו, על אף הדימיון ביניהם, אין שום דימיון. מבחינת רוסו התודעה האנושית היא לא מוצר של סביבה, להפך, מבחינת רוסו העובדה שהסיבה צ=מצרה את הסביבה של הסובייקט היא הבסיס להתקוממות שהסובייקט חייב לצאת אליה ולהתוודע לנסיבות. יש כאן מהפכה טוטאלית בתפיסת האדם, מאז מרקס איבדנו את הנאייביות שאיפשרה לנו במשך 2000 שנה ומעלה, לתפוס את האדם כאוטונומי. האדם הוא לא אוטונומי, האדם הוא מוצר. הוא מוצר של פס ייצור מטריאלי. המערכת לא שיעבדה את גופי, לא את זכויותי, לא את קנייני, אלא את מוחי, שהוא אותה הכראה שמותכה היא המרד צריך לבקוע ולהיווצר. מלכתחילה אין בי כוח רצון למרד כי המוח שלי הוכנס לתוך מצב שבו אני לא מרוצה, ואולי אומלל, אך איני מסוגל לחשוב. מאיפה? איך אוכל לחשוב אם טימטמו את מוחי על ידי מערכת חינוך, אם שטפו את מוחי מרגע לידתו באידאולוגיה, מנין יתחולל המרד. מצבו של מרקס כפילוסוף פוליטי הוא הרבה יותר קשה מצבם שפילוסופים פוליטיים של כל אלה שקדמו לו כמו הובס, מקיוולאי, או אפילו אפלטון,  כיוון שכל אלה היו נאמנים לתפיסה שאיש לא פיקפק בה, שהאדם הוא אוטונומיה. 
מרגע שאני נמצא בקפיטליזם, וכל רצוני הוא לשגשג (ועל פניו זה לא נראה דבר רע), הרצון שלי כבר כבוש וחסום בפני אלטרנטיבות. אני לא מודע בכלל לכך שאני במערכת חשיבה אחת מני רבות, אני לא מודע כלל לאופציות האחרות. 
לראשונה בהיסטוריה המושג אידאולוגיה משנה את משמעותו. מתקלפת מעליו משמעותו התמימה שהקונוטציות שלה  כיביכול הן חיוביות- ''אני בן אדם אידאולוג'', ''יש לי אידאלים ואני נלחם עליהם'' וכו'. עם מרקס המושג אידאולוגיה לא רק שמחליף את משמעותו, אלא נגרר להיפוך משמעות. כי מקונטציות חיוביות, האידאולוגיה מוצגת על ידי מרקס ככלי, כלי זדוני של אינדוקטרינציה. האידאולוגיה היא כלי שמוסווה על ידי קנוטציות חיוביות, שהן חלק מההסוואה של האינדוקטרניציה. כבר מהרגע שאני מתחיל לדבר אני מתחיל מה מצליח, מה זה להיכשל וכו'. מרגע זה אני מפיץ מורשה, אך נטול מודעות של האידואולוגיה. משום כך כל כך קשה לעצור אותה, היא מפיצה את עצמה באופן טבעי.
למרות זאת, מרקס עדיין חושב שאנו יכולים לפקוח את עינינו. עדיין הוא סבור שאם יגישו לפועל במפעל את המניפסט הקומוניסטי, ייפקחו עיניו. השיעבוד מבחינתו הוא לא טוטאלי. בזה יחלקו עליו ממשיכיו במאה ה20. הם יגידו שזה שריד של נאיביות נאורותית. 
לצורך העניין, יש לנו מעמד מנשל ומעמד מנושל (בורגנות ופרוליטריון). כולנו גדלנו לתוך קפיטליזם כי אין עוד משהו אחר, אבל המנושל יש לו על מה להילחם. המנשל, אין סיבה שהוא ייפקח את עיניו. ייפקח את עיניו למה? הוא בעל הרכוש. אין סיבה שהוא יחשוב שהוא מנשל, הוא כן נאמן לאידאולוגיה הקפיטליסטית. מבחינתו אלה ערכים צודקים של יזמות, שוק חופשי וכו'.
2 מסקנות מבחינת מרקס אכן מייצרות פאטליזם היסטורי: אחת שהאנושות התפלגה לה בין 2 סוגים של מנטליות, הם אמנם שותפים לאותה מסגרת, אבל סוג אחד יש לו אפשרות לרבולוציה תודעית, ולאחר לא. יש לנו שתי סוגים של אדם מבחינת תודעתית. הפרלוטריון יתבצר בעמדתו כי אין שום סיבה שהוא ישנה את תודעתו. אין מה שידחוף אותו לכך. המעמד הזה יגן על רכושו מתוך צדקת הדרך מבחינתו, אין סיבה שהוא ייכנע אלא אם כך הוא יוכנע בכוח. הקונפליקט לא יהיה מוכרע אלא על ידי מהפכה מוחלטת של הפרוליטריון. מהפכה בכוח, לא מתוך נקמנות, אלא משום שלא תהיה דרך אחרת. 
מרקס סבור, שבמשטר החדש, שבו לא תהיה להם מנטליות של קפיטליזם שמבוסס על נכסים, והם לא יגדירו את עצמם יותר כבעלי רכוש, הם יירצו לתת לכל אדם לפי צרכיו, וירצו לתת ככל יכולתם. כל זמן שחיינו במנטליות נכסית אמרנו –''זה שלי'', ''זה לא שלך'', אבל זה נראה לנו מוצדק להתנהל כך רק כל זמן שאנו שבויים בקפיטליזם. המסקנה האחרונה של מרקס היא שלא יהיה קפיטליזם. הוא לא יהיה קיים מבחינה מנטאלית אחרי המהפכה. העיקרון יהיה שאני לא רואה שום סיבה שבעולם לשמור עודפים, משהו שאני לא צריך. למה שאשמור עודפים, עודפי נכנסים שאני לא צריך? במנטליות של אחרי המהפכה אני ארצה לתת אותם לאחרים.
מבחינת האנליזה המרקסיסטית, אנחנו נמצאים במדינה שבה מטמטים אותנו במתכוון. הכוונה במתכוון היא שהשליטים לא רוצים בכוונה ברעת העם, אין פה תאוריות קונספירציה. אלא מאמין שהאנשים שנמצאים בשלטון באופן טבעי חושב שהם צודקים. הם מאמינים בדרך שלהם.