שיעור 13- המשך ג'ון סטיוארט מיל 

הנוסחא של מיל אומרת משהו מאוד פשוט, שכול אדם צריך להסכים לו על פי ההיגיון. מהו מוסרי? מוסרי הוא מה שמקדם או פועל לטובת מקסימום האושר למקסימום בני אדם. על פניו זאת נראית נוסחה פשטנית. השאלה הגדולה היא- איך לבצע את זה? לזה מוקדש רוב ספרו של מיל. 
מהו הטוב- ההגדרה של הטוב אצל מיל לקוחה מהגדרת הטוב של אחדים מן היוונים ובעיקר מאפיקורוס ב290 לפני הספירה, בספרו ''על טבע הדברים''. המודל שעליו האפיקוריאנים מבססים את תפיסת הטוב שלהם עליו הוא הדוניזם.  הדוניזם אומר שאין טוב ורע, יש  אושר ואומללות. מענג ומאמלל. מיל מבקש שאנחנו נבדיל בין סיפוק ובין אושר. 
בהמשך לשיעור הקודם, אין לבלבל הדוניזם עם סנסואליזם. שג'ון סטיוארט מיל מדבר על הנאה הוא מדבר על הנאות מהסוג הגבוהה ביותר, לא הנאות גופניות בהמיות (ראו פרוט בסיכום השיעור הקודם).  לכן נשאלת השאלה: כיצד משיגים את זה? כיצד מחנכים את בני האדם כך שיוכלו להגיע לדרגות התענוג הגבוהות ביותר (האינטלקטואליות) ולא יישארו ברמת סיפוק דלה יותר? מיל טוען שזו תפיקדה של המדינה להעמיד חינוך ראוי כבר מגיל צעיר, על מנת שילדים יוכלו ללמוד להתענג, ושיהיה להם את האופציה להתענג על יצירות ספרות מורכובת, על מוסיקה קלאסית טובה, דברים שמספקים יותר עונג מאשר היצירות השטחיות יותר. אם נדבק בשיטה הזאת, בני האדם יוכלו לחוות יותר עונג (כי כבר דובר על כך בשיעור הקודם, שהתענגות על בארטוק גבוהה יותר מהתענגות על אייל גולן), וכתוצאה מכך הם יהיו מאושרים יותר.
מידת מוסריותו של מעשה תחושב אך ורק לפי האופן שבו מגדירות תוצאותיו את הגורם ההדוניסטי
הפרמטרים להשגת המטרה הזאת על פי מיל:
1.מדובר כאן על תוצאות אקטואליות. מה שקורה בפועל. למשל מעשה כמו של לנין, שרצח מליוני בני אדם על מנת לבצע את המהפכה לאוטופיה עתידית, ששם אנשים יגורו באושר עד קץ הימים, ולכן זהו מעשה טוב מבחינת לנין. מבחינת מיל זה לא מעשה טוב, הוא גורם סבל לאנשים בזמן הזה, הזמן האקטואלי של המעשה עצמו. את מיל לא מעניין כוונות עתידיות. הוא מדבר על ההווה.
2.ישירות. להתייחס לכל מעשה לגופו, ולא בהשוואה למעשים אחרים. לא לשפוט מעשים על פי תאוריות מסוימות. 
3.ערכן של התוצאות. כמה אושר המעשה הזה גרם.
4.אוניברסליות. אנחנו בונים את ההערכה שלנו על בסיס אוניברסאלי. בהתייחסות לכלל האוכלוסיה, ולא לקבוצות ייחוס ספציפיות. 
5.הקונסקטיואליזם הוא מקסימליסטי. ולא בשיפור הדרגתי או כיול יחסי.